כשמרגישים שכל מה שיצרתם התאדה

לא בדקתי מהו מקורו של הביטוי “לעמוד בפני שוקת שבורה”, אבל חשבתי שהביטוי הזה מקבל השראה מיעקב אבינו שפגש (בפרשת השבוע הקרובה) את רחל לראשונה ליד השוקת, ובבוקר, אחרי שבע שנת עבודה, גילה שזו לאה ולא רחל.

השוקת כבר מזמן לא מודרנית, אבל ה’שוקת השבורה’ בהחלט נמצאת במציאות העכשווית של הרבה אנשים שחולמים, יוצרים עושים ובונים, אבל יום אחד הם מגלים שהתאמצו לשווא, מאלף ואחת סיבות.

זה שלב מאד לא נעים, בלשון המעטה. האוויר נגמר, ואנו מרגישים שכל החכמה, האומץ והתושייה שלנו התאדו מול המציאות המסתכלת.

מה עושים כעת?

זה השלב שבו יש כמה אפשרויות: לסגת לאחור ולוותר, או להתקדם קדימה למרות הכול – או לנסות מחדש.

הרבה מאד אנשים מוותרים, ואפשר להבין אותם. מכאן הדרך קצרה לייאוש, האשמה עצמית ולחידלון.

הדרך האחרת, פחות קורצת ויותר קשה, אבל יש לה סיכוי להציף את האדם מעל פני המים ולהתקדם, גם אם לא בקצב שחשבנו מההתחלה.

לפעמים הקב”ה חושב שהקצב הטוב לנו שונה מכפי שאנחנו בטוחים ומתכננים מראש. מה שבטוח, שהקב”ה לא בעד ייאוש והרמת ידיים.

יעקב אבינו בחר להמשיך קדימה, והוא יצא לשבע שנות עבודה נוספות, כדי לשאת את רחל לאישה, כי לעזוב הכול, זו לא אופציה.

באמת שלא.

• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות