נראה שככל שגוברת הביקורת על התנהלותה המגמתית של התקשורת, כך זו עושה יותר ויותר מאמצים להוכיח כי אכן הטענות כלפיה מוצדקות.
בעת האחרונה מסתמנת מגמה של שיח תקשורתי אלים ודורסני, שבמהלכו נוטלים חצי ציטוט של אדם, מעוותים אותו לבלי הכר, וחוזרים עליו שוב ושוב, כדי לתקוע את הסילוף בתודעת הציבור. הקרבן האומלל מוצא את עצמו מטרה ללינץ’ ציבורי, ואין לו למעשה שום דרך להתגונן מפני המתקפה האכזרית.
בשבוע שעבר נקלע לפינה הזאת אביגדור קהלני, גיבור ישראל, אדם שחירף את נפשו בשדות הקרב.
חטאו היה בהשמעת הטיעון, שהאכזריות של מלחמה לא נועדה לנשים. כמי שראה את זוועות המלחמה הוא סבור שלא נכון להכניס נשים למקום הזה, כי אחרי-כן לא יחזרו להיות אותן בני-אדם שהיו.
אפשר להסכים לטיעון ואפשר להתווכח עמו, אבל אצלנו אי-אפשר לנהל דיון. ברגע שחבורת נושאי דגל האור מזהה מישהו החורג מן הקו שקבעו כ’נכון’ – מיד מעמידים אותו מול כיתת יורים וקורעים אותו לגזרים. החבורה הזאת תקפה את קהלני ללא רחם, תוך חזרה שוב ושוב על ציטוט שלא היה ולא נברא.
האוּמנם “גישה נשית”?
מעניין, אך לפני כמה שבועות נתקלנו בכתבות אוהדות על תנועה הקוראת לעצמה ‘נשים עושות שלום’. דוברות התנועה הסבירו: “הקול שאנחנו רוצות להשמיע הוא הגישה הנשית”. לדעתן, “היום יש קבינט של ביטחון וכל הזמן החשיבה היא איך אנחנו משכללים את כלי הנשק. אנחנו רוצות לעשות שינוי. אנחנו רוצות שיוקם קבינט של הסכם מדיני, ושבקבינט הזה יֵשבו נשים ויהיה קול אחר”.
שמתם לב מה נאמר כאן? האוּמנם יש “גישה נשית” ו”קול אחר”?! ואיפה השוויון והדרישה הנחרצת למחיקת ההבדלים בין גברים לנשים? או שאולי כשהדברים באים מכיוון אחד הם זוכים לליטוף מחבק, ואילו כשהם נשמעים מכיוון אחר הם נענים באש צולבת.
ובכן, מותר וראוי לקום ולומר בקול רם שהדרישה ל’שוויון’ כפי שהיא עולה בימים האלה היא מעוּותת, מזיקה ופסולה מיסודה. שוויון יכול וצריך להתקיים בתחומים כמו תעסוקה ושכר, אבל יש תחומים שבהם באים לידי ביטוי ההבדלים הטבעיים בין גברים לנשים, ושם גברים צריכים להיות גברים ונשים צריכות להיות נשים.
שני חלקי פאזל
חז”ל אומרים: “איש דרכו לכבוש, ואין אישה דרכה לכבוש”. ההסתערות, הכיבוש והמלחמה דורשים תכונות נפש שמצויים אצל גברים יותר מאצל נשים. בעולם כולו – גם בעולם הנאור – מקובל לכרוך יחדיו נשים וילדים כציבור מוגן, שאסור לו להיות מעורב במלחמה.
גברים ונשים אינם שווים. בורא העולם ברא את הגבר שונה מהאישה. השוני הוא במבנה הגוף, ביכולת הפיזית, וגם בתכונות הנפש.
זה כל היופי בחתונה, שבה מתחברות יחדיו תכונותיו של הגבר עם סגולותיה של האישה, ומשני חלקי הפאזל נוצרת שלמות אחת. כך היהדות רואה את הדברים, וראוי שהדברים יישמעו בלי מורא ובלי טרור מחשבתי.