פולמוס הכתובה והבתים השרופים: מספר רבני ערים נשאלו על ידי תושבים שביתם נשרף – כיצד עליהם לנהוג לאחר שהשריפה כילתה גם, בין השאר, את הכתובה שהייתה בביתם. האם עליהם לנהוג כפי ההלכה הידועה ש”אסור לאדם לגור עם אשתו בלא כתובה אפילו שעה אחת”, או שמא ישנם צדדי קולא לדחות את כתיבת הכתובה למועד אחר.
השאלה התגוללה בין רבני ערים ועוררה הדים נרחבים ופולמוס הלכתי מרתק.
ברבנות הראשית התייחסו היום (שני) לראשונה למצבם של זוגות אלה. בהודעה שיצאה מטעם הרב הראשי נאמר: “כידוע, מגמת הכתובה להבטיח את זכויות האשה, ‘שלא תהא קלה בעיניו להוציאה’ ולכן צריך שתהיה תחת ידה של כל אחת כדי להבטיח את זכויותיה”.
עוד מצויין בהודעה: “למרות שבכל הרבנויות בארץ, נוהגים לשמור העתקים של הכתובות, היות והכתובה המקורית לא קיימת עליהם לכתוב כתובה חדשה, מה שנקרא ‘כתובה דאירכסא’ כמו בכל מקרה כשהכתובה נאבדת”. הרבנות הראשית העבירה לכל הרבנויות המקומיות נוסח של כתובה דאירכסא.
עם זאת מודגש, כי “למרות שיש צורך לכתוב כתובה חדשה אין ספק בכך, שבני הזוג מותרים להמשיך ולגור ביחד גם טרם שיכתבו כתובה חדשה – ‘כתובה דאירכסא'”.
ברבנות מוסיפים: “במידה ויש חשש שאין העתק של הכתובה במשרדי הרבנות, ראוי להזדרז ולכתוב ‘כתובה דאירכסא’ בהקדם”.
השאלה הופנתה גם אל ראב”ד ‘העדה’, הגאון רבי משה שטרנבוך, אשר השיב להלכה ולמעשה, כי מי שכתובתו נשרפה צריך לעשות לאלתר לכל הפחות מעשה קניין חדש בפני שני עדים על מה שהתחייב בכתובה, ולא מועיל העתק ברבנות, וכי כל זמן שלא חודש מעשה הקניין, אין לו היתר הלכתי לגור עם אשתו בבית.
הגר”מ שטרנבוך הוסיף וסיפר, כי מקובל בידיו שהגאון הצדיק רבי זאב מינצברג זצ”ל הזהיר על כך בתקופה בה שלטו הירדנים בירושלים – אז היו בירושלים פליטים שהגיעו עם משפחותיהם לשכונת קטמון, שבורים ורצוצים באבדן כל רכושם, ולפני כניסת שבת שלח רבי זאב זצ”ל מבית לבית אזהרה לפליטים שאסורים בנשותיהן עד שיסדרו את הכתובה, שכן אסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלי כתובה.