“הרבי המשפיע ביותר במאה ה-20? גם במאה ה-21!” • מלקולם הונליין

הנושא שעליו אדבר אינו נושא שאני רגיל לדבר עליו. זו תהיה שעה נקייה מפוליטיקה.

אני רגיל לדבר ברדיו, דיברתי בפני קהלים של עשרות אלפים, עם מנהיגים עולמיים, ואהיה כנה אתכם – כעת אני נרגש, לאורך כל השבועות האחרונים. זו אחריות כבירה וזכות נפלאה לשאת דברים כאן.

כתבו עליי ‘אורח הכבוד’. אני לא אורח. אני שותף מלא לתנועת חב”ד!

היו לי התחייבויות קודמות לערב זה, אך לכך לא יכולתי לסרב. יש לכם אנרגיה שאתם יכולים להאיר באמצעותה את ברוקלין ואולי את העיר ניו-יורק כולה. זה לא בלתי אפשרי, כי חב”ד מאירה ומזרימה אנרגיה בעולם כולו. האנרגיה של השלוחים מיוחדת.

אני מרגיש קרבה אישית מיוחדת לחב”ד במשך שנים ארוכות, וציפיתי שנים רבות לחשוף את הכרת הטוב שאני חש כלפי ליובאוויטש. שליח הציבור יכול להוציא אותנו בכל הברכות שבתפילה, למעט ‘מודים’.

את זאת עלינו לעשות בעצמנו.

•

אספר בקצרה שהתוודעתי לראשונה לתנועת חב”ד כשהייתי בגיל בר מצוה. הרב פופק, מנהל בית הספר בפילדלפיה, הזמין אותי ל-770. הגענו בערב הושענא רבה, ואמרו לי שהרבי מחלק לעקאח. אין לי רקע חסידי, אבל ראיתי תור ארוך, הצטרפתי, ומהר מאוד מצאתי עצמי אל מול הרבי.

הרבי שאל אותי שאלות, מי אני, מניין אני. אותן עיני לייזר, עיניים כחולות, הביטו בי. הרבי חילק לעקאח עבור כל אחד מבני משפחתי.

כשהגעתי לבית מארחיי, שאלוני מדוע הרבי עצר את התור, אמרתי שזה היה אתי, והרבי נתן לעקאח לכל בני המשפחה. על פי תגובותיהם קלטתי כמה מיוחדת הייתה ההזדמנות עם הרבי.

מאז היו לי הזדמנויות נוספות לפגוש את הרבי, ובפעם הבאה, למרבה תדהמתי, הוא בכל פעם המשיך בנקודה הקודמת. הייתה זו האהבה האמתית שלו לכל יהודי, אמת שהיה לו גם זכרון פנומנלי, אבל יותר מכל אהב כל יהודי אהבה אדירה. דיברנו עניינים קריטיים – לשכונת קראון הייטס, לישראל, ובכלל.

פעם אחת שאל אותי על התפתחות שמתרחשת בברית המועצות, ורצה לדעת מה היה במפגש שלנו עם הק.ג.ב. הוא ידע שנפגשנו עם אחד החסידים, התעניין בכל פרט, ורצה לדעת מה התוכניות שלנו להיות בקשר ולפתחו. זכינו לקיים כמה מהשליחויות הללו, ברוסיה, בקישינב.

כשהייתי מעורב בקמפיין לשחרורו של פרופסור ירמיהו ברנובר, דיברתי עם הרבי בנוגע למיסים שהטילו עליו, היה זה עניין של זמן, רגיש מאוד, שנוציא אותו, הוא בירך אותי שנעשה כפי שצריך, וכולכם יודעים את התוצאות. המטרה הייתה ‘שלח את עמי – ויעבדוני’, לעבוד את ה’, אנו עשינו את החלק הראשון, והשלוחים היו אלו שעשו את החלק השני – לקרבם לתורה ומצוות.

אני זוכר שדיברתי עם כמה מהם שהיו שם, והרבי אמר להם להישאר שם ולהמשיך להפיץ יהדות. מי יותר מהרבי עשה עבור יהדות רוסיה, מי היה שם מוסר את נפשו למען שמירת הגחלת של יהודי רוסיה? רק חסידי חב”ד.

איש לא רצה לקחת את הסיכון הזה. רק הרבי ידע, והשאיר את השלוחים, וכולכם רואים היום את התוצאות.

•

בשביל לדעת על יתר היחידויות שלי, תצטרכו לקרוא את הספר של תולדות חיי… אבל ברצוני לספר על היחידות האחרונה: הגעתי עם בתי וחתני לעתיד, הרבי חילק דולרים, היה תור ארוך, כבר כמעט חזרנו, מישהו הכניס אותנו מהצד, המזכיר הציג אותנו והרבי אמר שהוא יודע מי אני.

הרבי חייך חיוך רחב והמשיך לשאול אותי על מה שאני עושה. 90 אחוז מעבודתי לא היה גלוי לאנשים, והייתי בהלם מאין הוא יודע, הרבי דיבר אתי על פרטים בעבודה שלי. אמרתי לרבי שאבי חולה מאוד ואני מבקש ברכה, והרבי אמר שהאבא ימשיך לרוות נחת.

נתן דולר. שוב אמרתי, שאני מבקש ברכה על אבי החולה ושוב הרבי אמר שאבי ימשיך לרוות נחת. עברו כמה דקות. ביקשתי פעם שלישית. והרבי חזר ואמר שהוא ימשיך לרוות נחת.

חזרתי הביתה, לקחתי טלית ותפילין, נסעתי לבית הרפואה ואבי החזיר את נשמתו. לא הייתי נוסע אילולא הייתי רואה את תגובת הרבי.

אני לוקח את תמונת הרבי אתי לכל מקום. הקשר שלי עם הרב אברהם שם טוב והרב זלמן ליפסקר ושלוחים נוספים בפילדלפיה – חם מאוד.

הייתי יקה, אבל תמיד היה לי קצת דם חסידי. הייתי מעורב בלקרב יהודים. זה משהו גנטי כנראה. ההורים שלי לא התחברו לזה כנראה, עד שיום אחד הרב שם טוב הזמין את אבי להתוועדות של הרבי. כששב משם, הכל נעלם, הבין הכל – למה עליי לעסוק בזה ומה פשר היחס המיוחד שלי לרבי ולחב”ד.

מאז, בהרבה צמתים ומקומות ראיתי מקרוב את מסירות הנפש של השלוחים, וחשוב מכך – השלוחות ובני המשפחה.

בכל הנסיעות שלנו ידענו שאם אין קמח אין תורה – אוכל כשר יהיה לנו בכל מקום בזכות השלוחים. הם עשו את עבודתנו קלה בהרבה, מניינים אוכל כשר.

•

שום דבר לא היה גדול כל כך כמו להכיר את העבודה הגדולה שהרבי עשה למען כל יהודי – גדול כקטן.

ביו”ד שבט תשי”א, הרבי דיבר על אהבת ישראל. זה עדיין נמצא. עדיין נוכח. כשהרבי דיבר על הבנים שיושבים סביב שולחן הסדר, ואז הרבי דיבר על הבן החמישי שאפילו לא מופיע לשולחן הסדר, הוא דיבר על לאהוב כל יהודי, משום שאי אפשר להפריד בין אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. הרבי איתגר את העולם, הוא הוגדר כמנהיג המשפיע ביותר במאה העשרים. ברצוני לומר לכם שהרבי הוא המנהיג המשפיע ביותר גם במאה העשרים ואחת!

כסף וכח פוליטי ניתן להפסיד בשניה, מה שחשוב זה המצוות שאנו עושים, החיים שאנו משנים. אלה – לא חולפים לעולם. מה שהרבי לימד והורה ימשיך לשנים רבות. כמה עוד יהודים למדו עוד היום את תורתו של הרמב”ם יותר מאשר פעם. מי יכול היה לחלום על דבר כזה.

ההבטחות של הקב”ה לעם ישראל נצחיים. הרבי אמר: תכבשו את העולם! הוא דיבר לחיילי בית דוד, נראה שחזונו של הרבי מתגשם. זו לא רק האחריות שמוטלת על כתפי השלוחים והשלוחות, אלא אחריות של כולנו, הרבי חינך אותנו לתת מעשר – גם מהזמן, לא רק מהכסף, וכשאנו שותפים עם השלוחים, כל התוכניות, כל הדברים, כל המבצעים שהרבי הקים בזמן שהרבה ביכו את היהדות האותנטית שהולכת ונעלמת, אותם מגזינים כבר לא קיימים, אבל יהדות העולם חזקה מתמיד.

חכמה בינה דעת. אנשים לפעמים לא רואים את הכח השכלי והעומק התבונתי של חסידות חב”ד, הסתכלתי על מה ש-JLI עושה. ראיתי פתאום שיש שם פרויקט של משרד החינוך הישראלי, כל הקטעי וידאו, קורסים שונים, אני רואה איפה מלמדים, בכה הרבה קהילות, נסיעות של שלוחים ומקורבים לארץ. אני תמיד מחזיק את פרסומי JLI במשרדי וכולם נפעמים כשרואים זה. יש החושבים שניתן לומר דיינו, אך לא – המוסדות, הילדים, הסטודנטים, כל המשתתפים בתוכניות הרבות של השלוחים, כל הבתי חב”ד בקמפוסים – למעלה מ-500, ניתן היה לומר דיינו.

אבל לא.

•

ראיתי מחקר שמישהו עשה מדוע לחב”ד יש השפעה כה רבה בקמפוסים, והתוצאה היא שהשפעת השלוחים על הסטודנטים היא המירבית ביותר – גם לאורך זמן, לאחר עזבם את הקמפוס. אותו פרופסור כתב במחקר, שזה היה לא צפוי שאותם סטודנטים ישתתפו בתוכניות של חב”ד. הרב שמידט מפילדפלפיה יוצר קשרים בעלי השפעה עם הסטודנטים, משתף אותם באוצרות החכמה של הרבי. הפרופסור אומר שמה שמפתיע אותו ביותר זה הקשר המתמשך.

הנגיד מר יקותיאל יהודה רוהר שתומך במפעל זה אומר, שהדבר הזה זו עבודה קשה של שליח ושלוחה, עם אהבה בלתי תלויה לכל יהודי. הסיבה לכך שמצליחים בזה, אלו אותם 4 אלף שלוחים ושלוחות שמתמסרים יומם ולילה, לא מסתכלים על מה שנראה, אלא על מי שהם.

מובן מאליו, כל מה שאתם נותנים, האהבה הבלתי תלויה, ההרגשה שתמיד יכולים לבוא, גורמת להצלחה זו.

•

הסכנה הגדולה ביותר שאנו ניצבים למולה היא המחלוקת בתוכנו, או חוסר הרצון להיות קשור לתורה ומצוות. הרבי ראה את זה ולכן שלח את השלוחים. חינך את השלוחים והשלוחות לא לדחות איש. בעולם מקובל להיות אנוכי, לא לקחת אחריות, לא לשנות, אבל הרבי לימד אותנו שאפשר אחרת.

כל אלו שמחרימים ומגנים את ישראל לא אומרים מילה כאשר עמים אחרים נטבחים. הם מלמדים את צעיריהם על מה למות. אנו – לעומת זאת – כילדי אברהם יצחק ויעקב מלמדים “ובחרת בחיים” – לבחור בחיים מלאי משמעות. אנו עושים הפוך – נגד שנאה, נגד מוות נגד טרור, אבל לחיות.

כשאברהם לקח את יצחק לעקידה, זה היה כדי ללמדנו לחיות! “מה אתם רואים שם?”, שאל את אליעזר וישמעאל. ענו סתם הר. ענה: “אני רואה הר קדוש. הר המוריה”.

זוהי המשימה של השלוחים – להמשיך את המורשת של אבותנו ואמותנו. בפרשיות האחרונות ראינו כמה חשוב ללכת בדרכי אבותנו ואמותנו, שחינכונו לאהוב כל יהודי, והרבי המשיך בזה, והשלוחים ממשיכים. יש לי מה להוסיף בזה, אבל לא אאריך.

הרבי הפך כל אחד למנהיג. לימד מה זה גאווה יהודית, אמונה יהודית, צבאות השם. איש לא עשה את זה כדי להשיג משהו גשמי. הבינו שהנכס האמתי הוא כמה נשמות השפעת, לא כסף ולא כח. אני מאמין שבבתי הספר של חב”ד מלמדים רק על אחדות והרמוניה. מה שאתה מקבל זה מה שאתה משפיע, אנו רואים שאברהם התברך בכל מכל כל. זה וודאי לא רק שכר גשמי.

אני רוצה להודות לכם – שלוחים ושלוחות. למה הקב”ה אומר “וירא כי טוב”? יש פעמים שעלינו לראות נכוחה את ההישגים המדהימים. שלוחים, שלוחות, אתם יכולים להיות גאים במה שאתם עושים. העם היהודי כולו חב לכם על מה שאתם עושים עבורו. תודה לכם!”

• מתוך חב”ד און ליין