קבלנו שוב את התואר הישן: “חיפה האדומה”

 במשך שנים מנסים תושבי חיפה החרדים להיאבק בדימוי ‘חיפה האדומה’ במובנה ההיסטורי.

הוכחות לא חסר. די לבקר במוסדות התורה והחינוך הפורחים בעיר, ולראות את הזוגות הצעירים  הנוהרים להתיישב בשתי השכונות בהן מתגורר הציבור החרדי – הדר הכרמל ונווה שאנן.

ביום חמישי הרמנו ידיים והסכמנו בעל כורחנו לקבל את התואר הישן: “חיפה אדומה”. הפעם באופן מוחשי.

הצבע ששלט בעיר היה אדום. אדום-כתום (ולאחר מכן שחור). מכל בית בשכונות העיר אפשר היה לראות את השריפות והעשן. למרות שחיפה – עיר גדולה מאוד, אי אפשר היה להתעלם מהריח, שחדר לכל האזורים.

הריח הזה הזכיר לנו את מה שעברה העיר לפני 7 שנים באסון הכרמל, עם הבדל אחד.

באסון הכרמל, השריפות היו רחוקות – ביערות הכרמל, אך גרמו לאסון מוות עם מותם הטראגי של 44 הסוהרים ואנשי הביטחון שבאו לעזרתם. הפעם בסייעתא דשמיא לא היו אסונות בנפש, אולם הכל היה הרבה יותר קרוב. השריפות היו בשכונות סמוכות, כאשר כל רגע התבשרנו על מוקד נוסף.

הסירנות של רכבי הביטחון, יחד עם רעש המטוסים, שהחרידו את העיר בישרו על תחושת מלחמה, והחזירו אותנו עוד יותר לאחור למלחמת לבנון השנייה.

חיפה למודת מלחמות, ועדיין הכל נשמע מפחיד ומבהיל.

“מי כעמך ישראל”

השכונות החרדיות היו אמנם מחוץ לתמונת השריפות, אך הדיווחים שהגיעו לכל הארץ ודיברו על “חיפה בלהבות”, הביאו לגל טלפונים מקרובי המשפחה, חברים ועוד. כולם הציעו את עזרתם, הזמינו לשבת וביקשו לסייע. את כולם הרגענו, או לפחות  ניסינו להרגיע. השריפות כאמור היו הרחק מאתנו, אך שוב הוכיחו את “מי כעמך ישראל”.

בשטח עצמו נראו כבאים רבים שהגיעו מכל הארץ. ידיהם היו עמוסות עבודה. הם עוברים מבית לבית באותן שכונות שהתפנו מתושבים, מנסים לאתר דירות שיש בהם לשונות אש. חלקן כבר נשרפו כמעט כליל, מותירות רק זיכרונות, שרידי ספרים ותמונות – חפצים שאנשים השאירו מאחוריהם במנוסתם מהדירה הבוערת.

חלק מהכבאים זוכרים היטב את מראות אסון הכרמל וכולם מדברים על ההיסטוריה שחוזרת. אולם אם אז החלה השריפה כתוצאה מרשלנות במזבלה אזורית, הרי שהפעם כולם יודעים שזהו טרור חדש.

טרור ההצתות.

“הסתה להצתה”

ראש הממשלה נתניהו שהגיע לחיפה וקיים תדרוך מקומי, ציין כי מדובר בהצתה מכוונות ובהסתה להצתה. יש לו לנתניהו את היכולת לומר את הדברים הנכונים בשתי מילים. “הסתה להצתה”. ואכן זה כך. ברשתות החברתיות של הפלשתינים ובמדינות הערביות השכנות, קראו אתמול לערבים לצאת ולהצית עוד ועוד שריפות ברחבי ישראל. מדובר בפיגוע המוני. פיגוע שקשה להתמודד מולו ומחייב חשיבה אחרת.

אם עד כה התמודדנו עם “טרור היחידים”, הרי שעתה זה הפך ל”טרור מציתים”. יתכן שזה הולך יחד: טרור של יחידים מציתים. הקבינט שאמור היה אתמול להתכנס ולדון על כך, ביטל את הישיבה, כיון שהשרים ומפקדי כוחות הביטחון הגיעו לחיפה וביקשו לעמוד מקרוב על מה שקורה בשטח. אולם אין מנוס מקבלת החלטות שנוגעות למלחמה בטרור החדש.

המפכ”ל רוני אלשיך, שהגיע גם הוא, הודה בדבריו כי יש מעצרים, אך מיד הוסיף, כי אינו יכול לפרט יותר. אלא שבעידן התקשורתי בו הכול עובר מהר מאד, קשה להסתיר את החשודים שנעצרו בעקבות גלי ההצתה. התמונות מדברות בעד עצמן.

השיטה: “כיבוי או פינוי”

ואי אפשר בלי “הסופר טנקר”. כאשר נתניהו הזכיר אותו בדבריו בחיפה, לא הצליח להתגבר על חיוכו. באסון הכרמל, היה זה נתניהו שגייס את הסופר טנקר לסיוע, וזכה על כך לשבחים רבים. גם עתה סיפר, כי המטוס הגדול יגיע מארה”ב, כיון שרק הוא מסוגל לעבוד גם בלילה.

בשעה ששורות אלו נכתבות, ממשיכים הכבאים להתמודד עם השריפות הגדולות  שרק הולכות וגוברות. השיטה היא “כיבוי או פינוי”. מנסים לכבות, ובד בבד היכן שהלבות גוברות, מפנים את האנשים מבתיהם. לפי שעה פונו 80 אלף תושבים מהבתים. שכונות רבות בעיר הפכו ל”שכונות רפאים”.

כוחות הביטחון מדברים כאמור על סדר גודל של “פיגוע המוני”, ובראש  שלנו מתגלגלת המחשבה המחרידה, מה היה קורה לו מיכל האמונייה היה נפגע. אבל זה כבר סיפור אחר.

פורסם ביתד נאמן