הקשר בין הנאום המחניף של נתניהו לברכות הדביקות בעיתונות החרדית

1.

בטור שהתמקד ברובו ב’וועידת המודיע’ שנערכה באולמי אווניו, זעם אלי ביתאן בבקהילה על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

תחת הכותרת ‘שפן מהכיפה’, כתב: “שיא הצרמוניה הייתה הכיפה שעטו על ראשם כמה מהנואמים החילונים ואפילו ראש הממשלה עצמו”. לדעת הכותב, “המנהג שמור לביקור בבית כנסת, להלוויות וניחומי אבלים ולשמחות של מצווה”.

רק לחשוב איזו ביקורת הייתה נשפכת לעברו של ראש הממשלה, לו היה מתייצב באירוע מבלי לחבוש כיפה. “עיתונאים בכירים מיהרו להיעלב בשם החרדים. כך נראה נאום של ראש ממשלה בוועידה עסקית של עיתון מוביל? היעלה על הדעת שראש ממשלה שהיה מגיע לוועידת ‘דה מרקר’ או ‘גלובס’ היה מסתפק בפרק הברכות?”

יתכן שנתניהו מכיר קצת את הציבור החרדי, שמורגל מידי שבוע לקבל יומונים ושבועונים, המלאים בברכות באופן דביק ומוגזם, רק משום שמישהו שילם על כך. לא בדקתי לגבי ‘בקהילה, אבל באחד מהעיתונים החרדיים סיפרו לי, כי כחלק מקמפיין ממומן, נדרשו להקדיש את השער הראשי של עיתונם ל… שר הבריאות ליצמן. לא שאלתי מי מימן, האם היה זה כחלק מסיקור הוועידה או כחלק מסיקור קמפיינים של משרד הבריאות – אבל מישהו שילם.

עלעלתי קצת גם בעיתון בו מופיע הטור של העיתונאי הזועם, והנה פלא: גם בעמודו הראשי מתנוססת תמונתו של שר הבריאות יעקב ליצמן, ולצידה סמלי בריאות “עומד בהמלצות לתזונה בריאה” ו”מכיל כמות גבוהה של סוכר”, הסמלים הירוק והאדום, כשגם הכותרת מוקדשת ל…ליצמן. ולקרב שלו מול חברות המזון המובילות במשק.

בעמוד האחורי של אותו גיליון, אגב, ובאורח ‘מקרי’ לחלוטין, מופיע עמוד פרסום של משרד הבריאות. מן הסתם חזה נתניהו את הדברים מראש, וקיים את “ברומא, נהג כמו רומאי”. וכאן המקום לשבח את משפחה, שלא נהג באופן דומה…

2.

באשר לנאומו של נתניהו באותה ועידה, הרי שעורך ‘יום ליום’ יצחק קקון הציג את ההסבר הטוב ביותר לפשר השבחים שהרעיף שם ראש הממשלה על ראש הציבור החרדי ונבחריו. ‘אתם’, כך אמר לו גורם בסביבת נתניהו, ‘לא מחטטים בתוך משפחתו, לא הופכים את אשתו וילדיו למפלצות. אתם בעיתונות החרדית ענייניים, חדים כשזה מאבק צודק, אבל לא הופכים זאת למלחמה אישית’.

מדויק. זהו בדיוק ההסבר. אז נכון שיש כלי תקשורת חרדיים בודדים שהכריזו מלחמה על ראשו, אבל זה בשוליים ממש ומתוך אינטרסים שקופים וברורים. יש גם אולי שני עיתונאים שרודפים אותו באופן אישי. אבל הרוח הכללית – עניינית. לא צולבת במתכוון. לכן גנז בהחלטה של רגע את הנאום המקורי שלו, והחליט ספונטאנית להודות.

3.

את התיאור הטוב ביותר לאווירת השמאלץ של הוועידה מצאתי בטורו של שמעון ברייטקופף במשפחה: “שמועה מרושעת במקצת גונבה לאוזנינו ביום שני השבוע: פעילות המשק הישראלי, כך לחש בביטחון עצמי הלוחש האלמוני, לא הואטה ביום ראשון האחרון ואפילו להפך”.

בכך הוא רומז שהקהל בוועידה העסקית היה מורכב מכמה שפחות אנשי עסקים ומה שיותר סקרנים וסתם עמך. זו, אגב, הייתה גם התחושה שלי מביקור במקום.

מכאן, לנאום, אותו הוא מכנה, “מופע פרכוסים הדדי”: “ראינו כבר ‘שבע-ברכותים’ דביקים ומלאי חנופות הדדיות. היינו עדים למפגשים בבתי רבנים עם כמויות של שמאלץ שמסוגלות לסתום גם עורקים של יהודים שמקפידים על ריצה יומית במדשאות המוריקות של גן ורשא, אבל כזאת עוד לא ראינו”.

“הנציגים החרדיים, זקוקים למפגן ההצדעה הזה כאוויר לנשימה. הם נמצאים בממשלה הטובה ביותר בתולדות מדינת ישראל… אבל… הציבור מסרב להודות על כל הטוב שמורעף עליו. הם לא מצליחים להבין איך הם מצליחים לצאת כל יום מהבית בשקט בלי להדוף גדודים של מעריצים”.

“אין כמו צרור מחמאות מראש הממשלה על הכישרון של ההוא והיכולות של האחר בכדי לזקוף את הקומה השחוחה ממלחמות היהודים… פעם, כך מספרים זקני העדה, נציגי הציבור היו מראים סימנים של מבוכה בשעה שעל ראשיהם הורעפו מחמאות. הם היו מנענעים את היד בתנועת ביטול, מסמיקים מעט, ממלמלים ‘נו, לא צריך להגזים…’…אבל היום, ברך ה’… נציג ציבור יכול היום לפתוח את הבוקר בתלונה פומבית על כך שלא פרגנו לו בעיתון ‘יתד נאמן’. מה שפעם היה נלחש בשיחת טלפון בקול חרישי, בפנים סמוקות, בלי שאף אחד לא ישמע”…

גם אתם הבנתם שהוא מתכוון לח”כ מש”ס שהתלונן השבוע?

4.

מחלוקת, אגב, בין ברייטקופף, ששיבח בשבוע קודם בטורו את גודל פעלו של ח”כ יעקב אשר ורעיונותיו הנשגבים לפתרון מצוקת הדיור החרדי, לבין אלי ביתאן בבקהילה, שכתב השבוע את הדברים הבאים: “עוד לא שככו הדי כנס המנהלים, וכבר צצו הדרמות הפוליטיות הקטנות המשמחות את לב חובבי הנייעס.

“ראשון הנעקצים היה ח”כ אשר, ששמו נעדר ויצר רושם שנתניהו לא שם לב שח”כ נוסף הצטרף לשורות דגל. אולי בכלל שאף אחד מאיתנו לא ממש שם לב שזה קרה (מאז שב אשר לכנסת לא שומעים ממנו, ואפילו את מקלב אנחנו שומעים יותר. למען ציטוטים נרחבים ביתד נאמן לא נראה שאשר מתכוון לשחזר את ימי הכותרות הנוצצות מזמן ממשלת לפיד, ויש לתהות האם החוק הנורבגי שהותאם למידותיו אכן היה שווה את כל המאמץ)”.

ואני תוהה, האם טורח ביתאן לקרוא את המתחרה משפחה? וכי לא עקב אחר טור התשבחות של הקולגה ברייטקופף?

5.

אחזתי בידי את העיתון והפכתי בו שוב ושוב, לוודא שאיני טועה. אחרי הכול, לא בכל שבוע יוצא לפגוש את ‘יום ליום’ עם עמוד שער בו מתנוססת תמונתו של שר אשכנזי, ולא של יו”ר ש”ס אריה דרעי.

השבוע זה קרה. שר הבריאות יעקב ליצמן זכה בכותרת הראשית בעמוד השער. “מהפכת התזונה של ליצמן”, נכתב שם. מאחורי הקלעים עלו ובאו מתוך מערכת ‘יום ליום’ קולות על כך שהעובדים, לפחות בחלקם הגדול, היו מאד ממורמרים השבוע. נמאס להם שיו”ר ש”ס מזלזל בעיתונם.

כזכור, ב’וועידת המודיע’ סיפר דרעי שהוא קורא “רק המודיע”. לא נעים לעבוד במערכת עיתון, המזוהה כביכול עם ש”ס, לשמוע את יו”ר המפלגה יורה מטחי זלזול בעיתון, ולא בפעם הראשונה. לאות מחאה, הם הזכירו את דרעי כמה שפחות. כך שצריך לחפש את שמו כמו גם את עלילותיו וגבורתו מבין השורות בעיתון.

6.

לא ממש הבנתי את ההיגיון העומד מאחורי ההחלטה לבנות את שער מגזין בקהילה כפי שבוצע.

שימו לב להבדלים: בשני שערי המגזינים, משפחה (88 עמודים) ובקהילה (56 עמודים בלבד) מופיעות כותרות על כתבות זהות.

כתבת השער במשפחה היא על ‘הגאון הנעלם – נסיך אצולת סלבודקה שהתגלגל לכנסייה קתולית וחולץ באורח פלא’, בעוד כותרת משנית וקטנה הרבה יותר עוסקת ב’שירת חייו’ של המלחין בן ציון שנקר ז”ל. בבקהילה, לעומת זאת, כתבת השער מוקדשת לשיח עם ‘חסידים ובעלי תפילה’ הנפרדים מהמלחין האגדי, כאשר הכותרת המוצנעת והקטנה עוסקת ב’נסיך המוצנע’, הגאון רבי נתן צבי  שולמן זצ”ל.

לטעמי, כשמדובר בשבועון חרדי, מדובר בהחלטה שגויה של עורך בקהילה.

7.

טור מתוחכם מאוד מצאתי השבוע ביתד נאמן – טורו של צ’ שפיגלמן.

כמעט עד לסוף הטור הוא מסביר למה נהג המונית שמדבר במלוא הפאתוס וחושב שהוא מבין הכול, לא יכול להחליט אם המדינה צריכה להשקיע כסף בצוללות או שלא. (“לצ’יקו אין אפילו מונית משלו. הוא עובד שכיר על המונית של בן-דוד שלו כי הוא היה תמיד בזבזן כרוני… גם דירה משלו אין לו…שלום הבית המקרטע שלו… בעיות עם מס הכנסה וביטוח לאומי”. בקיצור טיפוס לא יוצלח שעוד חושב שהוא מבין בעסקאות הקשורות בבטחון המדינה… ולמה יענק’ל, שמבין בצוללות כלום, ו”פוחד ממים מאז שכמעט טבע באמבטיה של סבתא שלו במאה שערים”, גם הוא הופך למבין עניין ו”מדבר בידענות ובסמכותיות” וחושף איך הכסף של הצוללות יומר ליורו לצ’יינג’ של הבן של שמרון ועוד ועוד. ועוד “עיתונאי אחד”, ש”לא חשוב השם כי כולם אותו דבר”, שגם הוא “לא מבין בצוללות וגם לא בעסקים”, שוב ושוב עוסק בפרשה. בלי שיהיה לו שמץ של הבנה).

אם עד לסיום הטור הייתי סבורה ש’יתד’ הפך למטה ההסברה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפתיע משפט הסיום. יש רק קבוצה אחת שלא משתתפת בוויכוח. “האנשים שבתוך הצוללת”.

“להם אין זמן לוויכוחים מטופשים. הם הרי יודעים את האמת – שהצוללות הללו מגינות על העורף, כולל על הבטלנים שמתווכחים אם צריך צוללות או לא. להם אין פנאי לעסוק בשטויות כי הם עסוקים במילוי תפקידם. להם יש סדר יום מדוקדק וסדרת מטלות צפופה. אחריות עצומה מוטלת על כתפיהם הצנומות, כי הרי רק הטובים שבטובים מגיעים ליחידה המובחרת הזו. רק העילית של בני הנוער זוכה לתפקיד רב המשמעות הזה – לחיות בין כתלי הישיבה, להתנתק מכל הסביבה, להתרחק מכל הפרעה ולצלול לעומקה של סוגיה”.

גדול!