לא, אני לא רוצה לכתוב על השריפות שהיו בשבוע האחרון, כי כולם כבר כתבו על זה. אני כן רוצה לכתוב על רגעים בחיים שבהם נדמה שהכל נגמר, תם.
זה יכול להיות בשלב בו אדם מגלה שיש לו מחלה קשה, מצב גירושין, הפסד כספי כבד, ועוד שלל אפשרויות.
מה שמיוחד בפסיפס, זו העובדה שהרבה חלקים יוצרים משהו אחד גדול. החיים שלנו מורכבים מהרבה מאוד אירועים, חלקם בצבע שחור, וחלק בצבעים בהירים. כולם יחד יוצרים את תמונת חיינו.
הרבה פעמים אנשים שמרגישים שהגיעו לקצה. הם אפילו מתקשים לנשום מרוב תעוקת-לב.
העזרה הראשונה המיידית הנדרשת, להרים אותם מעל המשבצת השחורה, ולהראות להם שזה רק חלק קטן מתוך פסיפס החיים. חכה למחר, שבוע הבא או עוד חודש, ותראה את הדברים בצורה אחרת. כי יחד עם הקושי, הקב”ה שולח גם את הכוחות.
בפרשת השבוע הקרובה יסופר על יצחק שחווה רעב כבד, לקחו את אשתו ללא רשותו, הוא גורש מהעיר, אנשיו נאלצו להילחם עם כנופיות רחוב, והוא עצמו נאבק באלו שסתמו שוב ושוב את בארותיו (מקור מחייתו), אבל למרות הכל הוא לא נואש.
“וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב ה’ לָנוּ”. כך היה.
לא בכדי הרבי מליובאוויטש היה מאחל לאלו שחוו שריפה – “אחרי שריפה מתעשרים”.
כי תמיד אחרי הדין – מגיע שלב החסד והרחמים. וזה או-טו-טו מגיע…