כשציפי חוטובלי ובעלה דיברו בגילוי לב על רווקות, החיפוש – והמציאה

 פרשת הצוללות? דונלד טראמפ? חוק ההסדרה? על כל אלה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מדברת בכל מקום. הפעם היא באה לדבר, יחד עם בעלה, על משהו אחר לגמרי.

מוצאי שבת, בית כנסת “אוהבי ציון” בשכונת נחלאות הציורית בירושלים. ברוכים הבאים ל”ביצה”. אלפי רווקים ורווקות ירושלמים, רובם בני הציונות הדתית, מתגוררים כאן. הרב שלום קרומבי הוא שליח חב”ד במקום. יש שליחי חב”ד בכל מדינה ועיר, אבל הוא – שליח חב”ד לביצה.

הפעם הוא לא מארגן עוד סעודת שבת לרווקים ולא מביא עוד מרצה. הפעם סגנית שר החוץ ובעלה מגיעים לדבר, בגילוי לב, על רווקות. על שנות החיפוש, הציפייה והמציאה.

חוטובלי הייתה בת 34 כשנישאה לעו”ד אור אלון, שהיה אז בן 31 . היום הם הורים לשתי בנות.

“אנחנו לא יועצי זוגיות ולא קואוצ’רים”, מתחיל אור. “אנחנו בסך הכל עורך דין ופוליטיקאית, ואתם יודעים מה האמינות של שני המקצועות האלה…” הקהל צוחק, אבל אז הם מתחילים לתת בראש.

 ההרצאה הזו נולדה מתוך הניסיון האישי של שניהם.

“זה לא רק לפגוש את האדם הנכון”, אומרת חוטובלי, “זה לדעת קודם כל מי אתה, במדויק, ומה אתה צריך. הייתי שיאנית ישראל בדייטים. יצאתי עם יותר מ־300 בחורים. בשלב מסוים הפכתי לפרויקט חיתון לאומי. אבל בסוף, הדרך לחתונה לא תלויה בכלל בכמות המפגשים, אלא בעבודה פנימית משמעותית”.

“את כל שנות העשרים שלי העברתי בחיפוש אחר התאהבות”, משחזר אור. “זה רגש נחמד, מלא התלהבות, אבל מאוד זמני. הבנתי שמה שאני באמת צריך זה רגש אחר בכלל, רגש של בית. מקום שאתה יכול להיכנס אליו ולהשאיר את החרב והשריון בכניסה, ולהיות כמו שאתה, בשלווה”.

 בקהל מקשיבים מרותקים יותר ממאה בנות ועשרה בנים. כן, זה היחס של הצעירים שנהרו לאירוע, ואור משבח את הגברים האמיצים שהגיעו.

חוטובלי ממשיכה: “אני רוצה לדבר על המשפט ‘מה אכפת לך? מקסימום סתם תשבו לקפה’. ובכן, תעשיית הקפה העולמית מרוויחה מיליונים בגלל המשפט הזה. די. חייבים להיות יותר מדויקים אם רוצים למצוא את האדם הנכון. אני יצאתי עם כל כך הרבה בחורים סתם, כי ניסיתי לירות לכל כיוון: מרואה חשבון ועד רועה צאן…”

נוכח החיוכים היא מבהירה: “כן, באמת. ולמה שחברת כנסת תצא עם רועה צאן? אמרתי לעצמי: משה רבנו היה רועה צאן, וגם דוד המלך, והנה, הם הפכו למנהיגים, אולי יש פה צ’אנס. אבל זו כרוניקה של הונאה עצמית. אל תצאו סתם. הפגישות האלה שוחקות אותנו. כל קפה כזה מייאש ומאכזב”.

הביקורת הבאה שלהם היא על החברה שמסביב ועל “מה יגידו”.

“חברה שלי התארסה עם בחור בשלב שבו הוא לא עבד”, מספרת ציפי. “יום אחד היא שומעת את אמא שלה אומרת בטלפון לחברה: ‘כן, תודה רבה, הוא ארכיאולוג ואיש מחשבים’. היא שאלה את אמא שלה מה פשר השקר הזה, והאמא הסבירה: ‘תשמעי, הוא התנדב בפרויקט סינון עפר בעיר דוד, והוא כל היום שולח מיילים…’ מכאן היא הגיעה לארכיאולוג ואיש מחשבים.

“אנחנו חייבים להכניס אנשים למשבצות. קשה להסביר למה אין לאדם מקצוע מוגדר מתוך ארץ־עיר־חי־צומח. אנחנו מסתכלים על כרטיסי ביקור, ומנסים לשדך בין כרטיסי ביקור”.

הבנות בקהל מהנהנות כשחוטובלי שואלת אם לדעתן גברים פוחדים מנשים חזקות, קרייריסטיות ומצליחות.

“זה לא סוד שלאישה חכמה ומוכשרת לא קל להתחתן”, היא אומרת, אבל אור מפתיע: “לדעתי הסיפור הוא לא המקצוע, לא התפקיד הבכיר, אלא התחושה שאתן משדרות לנו – אם אתן עצמאיות ולא צריכות אותנו בכלל או שיש פה מקום לשיתוף ולבנייה ביחד. גברים צריכים אישה שצריכה אותם, ונשים צריכות גבר שצריך אותן. אנחנו לא יכולים לבד”.

 זה דור אינדיבידואלי, שמביע רגשות באימוג’ים, שמתקשר מדי יום עם מאות אנשים. איך מוצאים ככה את האחד או האחת?

אור: “בניגוד למה שאנחנו רגילים לחשוב, מה שמקרב בין בני אדם זה לא חוזקות אלא דווקא חולשות. דווקא כשאנחנו נחשפים, נוצר אמון. זה צריך להיות נושא מרכזי בדייטים. רק ככה אפשר להגיע אל המילה המפחידה מכל – אינטימיות. ובלעדיה אין סיכוי לקשר. אז אתם אומרים: אוקיי, הבנו, יצרנו קשר, אבל עכשיו, איך אני יכול לדעת שהיא זו היא?

“ובכן, צר לי לבשר: אתם לא תדעו. אנחנו לא הבאבא סאלי. אולי אחרי שישים שנות נישואים תסתכלו אחורה ותדעו. אבל אם תחכו לאיזו ודאות – זה לא יקרה. צריך פשוט לקפוץ למים”.

ציפי: “כולם פוחדים להתחתן, גם אנחנו. זה מפחיד. זו החלטה לכל החיים, ואתה לא רוצה לטעות. הרי בכל מכון כושר אנחנו רק מבררים מה נקודת היציאה, כדי לא להתחייב. והנה, החתונה מגיעה, ואתה רוצה להתרגש, ומחפש רגשות עילאיים, אבל הפחד משתלט. אל תתביישו להתייעץ, לקחת עזרה”.

ואור מסיים: “ואחרי כל זה, רגע אחרי שבירת הכוס וה’מזל טוב’, נופל עליך איזה רוגע עצום. כי בעצם עד אותו רגע כל האפשרויות היו פתוחות. ומעכשיו, האפשרות היחידה היא ציפי. האם אני נחמד אליה, טוב אליה, והיא אליי. כל ההחלטות הן זה כלפי זה ולא החוצה”.

 כמעט חצות. הם ממהרים לצאת, לשחרר את הבייביסיטר. בסלולרי מחכות לה הודעות ממפיקות של תוכניות הבוקר, שם היא צריכה להגיב לדברי ליברמן על הקפאת הבנייה, ומחר יש ישיבה במשרד החוץ עם משלחת מסין.

אבל מי אמר שהערב, היא לא דיברה בעצם על הנושא הכי חשוב ובוער.

הסטטוס היהודי:

“פרשת השבוע, פרשת ‘חיי שרה’, מספרת על השידוך הראשון בתורה, בין יצחק לרבקה. רבקה נבחרת לפי תכונה אחת בלבד שלה — החסד, הדאגה לזולת. ברגע שהיא שואבת מים ודואגת למי שצמא, היא הופכת מרבקה — לרבקה אמנו”. (“שולחן שבת”)

• הטור מתפרסם ב’ידיעות אחרונות’