פסק דין של אלי ישי מלפני 15 שנה מסבך את דרעי בירושלים

רק יממה נותרה עד לישיבת המועצה שתתכנס מחר (חמישי) בבניין עיריית ירושלים, במהלכה התכוונה סיעת ש”ס להציג לאישור את מועמדותו של אברהם בצלאל – מי שאמור להחליף את נחמניאל סבן, נציג הסיעה שהתפטר מתפקידו לפני יותר מחודש.

אלא שעיון בסדר היום מגלה כי אישור המינוי אינו עומד על הפרק ולא נכלל בתוכניה. לכאורה יש באפשרות ש”ס יממה כדי להוסיף סעיף לסדר היום, אלא שעד כה הדבר לא בוצע. על השאלה המסקרנת מדוע – לא הצלחתי לקבל תשובה מאיש בש”ס.

בדיקה של המתרחש מאחורי הקלעים הובילה אותי לסיבה שבשלה מתעכב אישור המינוי. מתברר, כי מאחורי הקלעים מתנהל מאמץ קדחתני על מנת להשיג את הסכמת חברי רשימת ש”ס המקורית, זו שאיתה התמודדה ש”ס בחירות המקומיות לפני שלוש שנים בירושלים, למינוי של אברהם בצלאל נציג הסיעה במועצה.

לשון החוק בסעיף 106 קובע, כי במקרה בו אין לסיעה אנשים ברשימה, כאלו שניתן לקדמם למקום שהתפנה – “ימונה ללא דיחוי חבר חדש, מבין אנשים הזכאים להיבחר כחברי המועצה, על ידי השר (-שר הפנים ש.ר.), על פי הצעת ארגון הציבור שמטעמו נבחר החבר שמקומו נתפנה (במקרה דנן, סיעת ש”ס ש.ר.) ואם לדעת השר אין ארגון כזה – בהתחשב עם רצונם של אותם האנשים שהשר רואה אותם כנציגיו של אותו ציבור”.

אם היה מי שחשב כי יו”ר ש”ס, אריה דרעי, יכול להתייעץ כשר הפנים עם יו”ר ש”ס בירושלים צביקה כהן, רק לדוגמה, הרי שתקדים משפטי משנת 2002 עומד חוצץ בפני אפשרות זו, ומאלץ את ש”ס להשיג חתימות של חברי הרשימה המקוריים – 13 במספר (אלי שמחיוף, צביקה כהן, נתי לסרי, נחמניאל סבן, מיכאל מלכיאלי, אשר מישאלי, פיני עזרא, משה מנבי, יוסי רפאלי, משה עידן, יוסי סלטון, מאור כהן ויהודה אוחנה) – מה שכפי הנראה לא הצליחו לעשות עד כה.

והכל בגלל מעשה בסיפור דומה, שאירע בשנת 2002, עת ישב אלי ישי על כס שר הפנים.

•

 וזהו הסיפור: בשנת 1998 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות בישראל. למועצה המקומית להבים נבחרו חמישה חברים מסיעת ‘יחד’ וארבעה חברים מסיעת ‘לב’.  ראש סיעת ‘יחד’ היה אפרים ויצמן ז”ל, שנבחר לראשות המועצה. לאחר שנפטר, במהלך כהונתו, נבחר אלי לוי, מסיעת ‘לב’, למלא את מקומו בתפקיד ראש המועצה.

ברשימת המועמדים למועצה מטעם סיעת ‘יחד’, היו תשעה מועמדים. ויצמן נפטר, עוד שלושה מועמדים התפטרו, ובעצם ‘נגמרה’ רשימת המועמדים – בדיוק כפי שקרה כעת בסיעת ש”ס הירושלמית, לאחר שכל חברי הרשימה הגישו מכתב התפטרות, וש”ס מבקשת להכניס פנימה אדם חדש – אברהם בצלאל.

כאשר הודיע חבר מועצת להבים שלמה ארבלי על התפטרותו, ביקש ראש המועצה אלי לוי לצרף חבר חדש ל’יחד’ – יזהר אלון -, חבר שהיה קודם לכן ברשימת ‘לב’.

פניית לוי לא בוצעה ישירות אל שר הפנים, אלא אל הממונה על המחוז במשרד הפנים. בקשתו נשללה בטענה שמוצע להכניס חבר שכיהן ברשימה היריבה. הממונה, שלום דנינו, השיב בכתב, הביא את סעיף 106 (ב’) אותו ציטטנו לעיל והבהיר כי מאחר וברשימת המועמדים של ‘יחד’ אין מועמד נוסף, שר הפנים צריך להתייעץ בארגון הציבור שמטעמו נבחר ארבלי. קרי – ‘יחד’.

כאן התערב שר הפנים אלי ישי והורה למנכ”ל המשרד לבצע את המינוי, זאת לאחר שקיבל לידיו מכתב חתום בידי 30 מתושבי להבים שהצהירו בכתב כי הם תומכי סיעת ‘יחד’, וכי הם מסכימים שיזהר אלון ימלא את מקומו של ארבלי שהתפטר.

מכאן עבר הסיפור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כעתירה מנהלית נגד המינוי, בנימוק לפיו 30 אנשים שמציגים את עצמם כתומכי ונבחרי סיעת ‘יחד’, עם כל הכבוד להם, אינם יכולים לקבוע – שכן מולם יתכן שיהיו מאות אנשים אחרים שמייצגים את ‘יחד’ ומתנגדים למינוי, בעוד השר לא בירר זאת.

במקרה ההוא יצא שר הפנים כשידו על העליונה, באשר בית המשפט התקשה לקבל את העובדה שראש המועצה ביקש למנות חבר השייך למפלגה מתחרה, לכאורה כדי להגדיל את כוחו. אבל סעיפים מאותו פסק עשויים (או עלולים, תלוי את מי שואלים) להוות קרקע פוריה לעתירה שתוגש, אם תוגש, נגד מינויו של אברהם בצלאל.

•

“תכלית החוק בהקשר זה, היא, שכאשר לא נותרו מועמדים ברשימת המועמדים של אותה סיעה שאליה משתייך הנבחר המתפטר מהמועצה המקומית, ימנה שר הפנים, את אותו אדם שעל פי הנתונים המצויים בידו, אותה סיעה, או האנשים המרכיבים את אותה סיעה, רוצים שהוא ייבחר. החוק קבע מנגנון, שבאמצעותו ניתן להגשים מטרה זו.

“אולם, כפי שהמציאות מראה לנו, לעיתים קרובות, המנגנון שקבע החוק, לא תמיד מתאים כדי להגיע לתוצאה הרצויה.  במקרה הנוכחי, קבע סעיף 106 (ב) לחוק, שתי אפשרויות, לבירור רצון הסיעה או מרכיבי הסיעה.

“האפשרות הראשונה, היא לקבל את הצעת ארגון הציבור, שמטעמו נבחר החבר שמקומו נתפנה.  כלומר, כאשר הסיעה המקורית קיימת ויש אפשרות לברר את רצונה, תעשה  פנייה ישירה לסיעה, על מנת שתביע את דעתה. האפשרות השניה, היא, כאשר השר סבור שאין ארגון כזה, כלומר הסיעה המקורית כבר איננה קיימת, עליו לברר את רצונם של האנשים, שהשר רואה אותם, כנציגיו של אותו ציבור, היינו כאנשים שהשתייכו לאותה סיעה, שאליה השתייך החבר המתפטר.

“המציאות מראה, כי בחירות לרשויות המקומיות, מצמיחות לעיתים סיעות ותנועות, שנולדות רק לצורך אותן בחירות, באותה שנה ספציפית. לאחר שנסתיימו הבחירות והמועמדים של אותה סיעה, נכנסו למועצה, לעיתים מתפרקת הסיעה, כגוף מאורגן ונשארים רק החברים.

“מכל מקום, ניתן לומר, כי חברי הסיעה שנבחרו להיות חברי מועצה, בוודאי כשרים להביע את דעתם בשם הסיעה.

“גם החבר שהתפטר מהמועצה המקומית, עדיין משתייך לסיעה וגם את דעתו ניתן לברר. בנוסף לכך, יש צורך לברר, לאחר יגיעה סבירה, מי הם האנשים שמבטאים את רצון הסיעה ואז ניתן לבסס  מסקנה על פי רצון זה.

סעיף 106 (ב) לא קבע את מספר האנשים, שהשר צריך לפנות אליהם, כדי לברר את רצונם. יש לזכור שמדובר במקרה זה, בישוב לא גדול במיוחד ועל כן אין צורך בפניה למאות או אלפים, מה גם שפניה כזאת, תאריך מאד את תקופת הזמן עד להחלטה”.

•

במקרה ההוא, שהתרחש כאמור לפני 15 שנה, מדובר בישוב קטן. במקרה הנוכחי מדובר בעיר ירושלים וכדי להחתים כמות סבירה של אנשים, כזו שתצלצל לבית המשפט כהגיונית, יש צורך לפנות לכמה מאות איש – דבר בלתי מעשי.

מה גם, וכאן מגיעה הנקודה המשמעותית: במקרה של להבים לשר הפנים לא היה כל אינטרס לבחוש בסיפור, לא סיעת ‘יחד’ ולא סיעת ‘לב’ היו סיעות הקשורות אליו, כך ששיקוליו התקבלו כענייניים בבית המשפט.

בפרשה הנוכחית, כששר הפנים הוא גם יו”ר הסיעה, וכשהפיטורין של אנשים מהרשימה נעשה בפרק זמן די צפוף (סביר להניח שבית המשפט יקשה קושיות על שרשרת ההתפטרויות של כל הנציגים במורד הרשימה), סביר להניח שמבחינה משפטית יכולה להתעורר בעיה, שש”ס מבקשת להתגבר עליה, בעזרת החתמת חברי הרשימה המקורית.

אם גם נציגים אלה מבינים שמינויו של בצלאל ראוי, הרי שיש עם מה להגיע לבית משפט, בכל עתירה עתידית, אם תהיה.

לכאורה דרעי יכול להעביר את ההחלטה למנכ”ל משרד הפנים, כפי שאלי ישי מינה בשעתו את המנכ”ל להכריע, אלא ש…אין כיום מנכ”ל למשרד הפנים.

כעת השאלה הגדולה היא, על רקע הסכסוך בין הפלגים בציבור הספרדי, איך תתמודד ש”ס עם מכתב שיועבר לבית המשפט ובו חתימות של, נניח, כאלף בני תורה ספרדים בירושלים שיצהירו כי בחרו בש”ס ואינם רוצים במינוי החדש?

שימו לב לפסקה הבאה בפסק הדין: “מנכ”ל משרד הפנים, רשאי היה להסתמך גם על העובדה, שאף אדם שזיהה עצמו כמשתייך לסיעת ‘יחד’, לא התנגד לבחירתו של אלון כמועמד מטעם אותה סיעה”.

ומה במקרה בו היו פונים מאות אנשים ומביעים התנגדות?