כולם מדברים רק על עמונה. למה אף אחד לא דואג למתיישבים בליפתא?

 ליפתא, כמשל

דווקא בשבוע שבו עבר חוק ההסדרה בקריאה טרומית, עולה השאלה הכה קריטית: מה קורה עם חלוצי המעברות?

מי אלו אתם שואלים ?

אלו שהסוכנות ישבה אותם רחוק ממרכזי הערים, במבנים ישנים. העובדות הן שבמשך השנים הם תחזקו את הרכוש, ללא שום תמיכה, אלא שהשלטון המרכזי ראה בהם פולשים. המציאות מוכיחה כי הם זכאים לכל, על פי כל הגדרה בכל הגדרה. לכן, הם מזמן היו חייבים לממש את זכותם לקבל מעמד על הקרקע. לא רק שהדבר צודק, אלא גם שהוא תיקון היסטורי נכון.

אלא מאי? שאין להם את מי שילחם באמת על הזכות שלהם. אין מי שילחם, כמו במקרה עמונה, עד הפלת תקציב. אפילו לא בנט. זה שכבר אמר בעבר כי עמונה צריכה להתפנות ועשה סיבוב על חוק ההסדרה. מדוע? כי הם מיעוט שאפשר להתעלם ממנו.

נתניהו וכחלון מוכרחים להתעלות מעל רצון המינהל, שרק רוצה לראות את גזירת הקופון על הקרקע. הם מוכרחים לתת למתיישבי ליפתא את מלוא הזכויות שלהם על הבית שלהם. ‘פתרון ליפתא לפני עמונה’ – כך צריך להיות.

לגבי אלו הרוצים לראות את עמונה חרבה – אל דאגה. על כל בית שתחריבו לנו, נבנה עוד אלף. אין לנו בימין וויכוח על הזכות שלנו להתיישבות בכל חלק של ארץ ישראל, אלא שהוויכוח אצלנו הוא – האם, למרות הכול, צריך לכבד את החלטת בית המשפט?

צריך לזכור כי בהתערבות בתי המשפט בנושאים אלה, כאשר הכיוון שלהם נוטה תמיד לשמאל הטועה, אלו המנהלים את המאבק בבתי המשפט כדי להוריד בתים של יהודים, לא נאבקים באותם המעשים של ערבים. כאשר זה מגיע לבית של ערבי, הם יטענו כי צריך להקל על המיעוט.

אבל למרות שבתי המשפט נוקטים עמדה שאיני מסכים איתה, צריך לקיים את החלטת בתי המשפט.

המאבק על צביון בתי המשפט צריך לעבור בחוק לבחירת שופטים. שופטים צריכים להיות בבואה של העם, ולא איזו חונטה ששומרת על עצמה.

לכן, אנשי השמאל, אנחנו ניתן את התשובה באלפי ורבבות בתים ביהודה ושומרון.

התעוררות ההסתה

אנחנו כבר חודש אחרי ההסתה כנגד הימין. בכל שנה ושנה אנו עדים להתעוררות ההסתה. נכון, נתניהו עמד בכיכר ציון, נו אז מה? אז הוא אשם?

אם נחזור לימים של אחרי סברה ושתילה, אז הפגינו שלום עכשיו בהפגנה שהם קראו לה ‘הפגנת הארבע מאות אלף’. בהפגנה עמדו בכיכר וצעקו “בגין רוצח, שרון רוצח”.

זה היה הסגנון והנורמה של השמאל הנאור ודומיהם. ומי עמד על הבמה באותה הפגנה? יצחק רבין, שמעון פרס, שולמית אלוני וכל הנהגת מפלגות השמאל. בקהל עמדו מסיתים שהניפו שלטים שבהם היה כתוב: “בגין רוצח”.

האם רבין שעמד על הבמה וחימם את המפגינים ראה את השלטים? האם פרס הנאור ואיש השלום הגן על בגין שהוא לא רוצח? לא ולא.

רק שהטהרנות והצדקנות הולכת בכיוון אחד. כאשר יש הסתה משמאל – זה חופש הביטוי, וכאשר מימין – זאת הסתה.

צריך לזכור כי בכל פרמטר השמאל הוא בסיס ההסתה בעם. לא לחינם מעמדו של השמאל נחלש בציבור היהודי – כי מול הטענות שלהם מתברר שהציבור אינו טיפש. ולא שכחנו: בכל פעם שהם מפסידים בבחירות, הם מאשימים את העם.

השיטה של ההסתה משמאל לא חדשה והיא על בסיס קבוע.

פחות משנה לאחר המהפך של 1977, הוקמה תנועה חוץ פרלמנטרית בשם ‘שלום עכשיו’, שהיא הבסיס ל’יש גבול’ ול’חיילים נגד שתיקה’ – מה שהיום אנו קוראים ארגוני הבת של הקרן החדשה.

השיטה: מערערים את השלטון בכל צורה כולל אנרכיה, אבל רק למען הפלת שלטון הימין. ההוכחה: כל זמן שבגין היה ראש ממשלה, הם  הלכו והפגינו מולו. לאחר שפרש מתפקיד ראש הממשלה, בגין הפך להיות סמל הדמוקרטיה. הפשיסט, הרוצח ממלחמת לבנון, הפך להיות סמל הדמוקרטיה.

ההסתה היא דרכם ואין מוקיע.

לנתניהו לא שוכחים שעמד על המרפסת. מה כן שוכחים? כי מי שהפיץ את התמונות של רבין במדי אס אס היה ‘שמפניה’ – הכינוי של אבישי רביב סוכן השב”כ. מה שבטוח: לא היה סוכן שב”כ שהניף כרזות ‘בגין רוצח’.

אך כמו שבישראל השמאל לא מקבל החלטה דמוקרטית, כך בארה”ב השמאל נוקט בשיטה הקבועה של ערעור השלטון.

פתאום ברני סנדרס מדבר על המינויים בממשל טראמפ. מדברים שם שהיועץ שלו אנטישמי-גזען, אך האם סנדרס וחבריו מהשמאל שכחו כיצד הם, אבירי הליברליות, שרפו את דגל ישראל בוועידה הדמוקרטית?

סנדרס וחבריו משתפים פעולה עם ארגוני טרור ומקדמים ארגונים כמו החמאס – והם מדברים על גזענות.

תחקיר הצוללות

קודם כל: שאפו לדרוקר על החשיפה. יתר על כן, לדרוקר יש זכויות גדולות כאשר הכניס את קק”ל לתוך מערכת הביקורת הציבורית, בעקבות התחקיר שפרסם לפני מספר שנים.

אין ספק כי נתניהו לא היה מי שהחליט לבד על הצוללות. נתניהו היה זה שהחליט כי הצוללות נצרכות אחרי בדיקות מקיפות של מערכת הביטחון. הצבא לא רצה את הצוללות, כפי שאותו צבא לא רצה את כיפת ברזל. זה הצבא שרואה הסתכלות עכשיו, ולכן לא פעם הדרג המדיני הוא זה שמגיע להחלטה הנכונה.

אין ספק כי אם מי בסביבתו של נתניהו לא הודיע על ניגוד אינטרסים – אז ברור כי ישלם את המחיר. אין ספק כי תהיה בדיקה מסודרת.

אך נתניהו, הנמצא תחת זכוכית מגדלת לאורך שנים, יזהר שבעתיים שלא לעבור על החוק. בשיחה עם כאלה שעבדו איתו בשנים האחרונות מתברר כי נתניהו נזהר מאוד מכל נגיעה של קשר עם מקורבים אליו.

נכון שיש נגיעות שמקורבים אליו נוהגים שלא נכון, לכאורה, כמו הביקורת על שלמה פילבר, מי שניהל את מערכת הבחירות האחרונה, שם התאדו מיליוני שקלים.

הסיפור הזה נמצא כעת אחרי בית הדין של הליכוד שהעביר דרישה למזכירות הליכוד לבצע בדיקה מקיפה ולדרוש החזרת הכספים שנעלמו.

אך ברור כי בכל הפרשיות האלה אין נגיעה לנתניהו.

•מתוך ‘ליכודניק’