נפתלי בנט ובנימין נתניהו רבו, כזכור, בשאלה למי מגיע הקרדיט על הרעיון הגאוני של לבקש שוב מבית המשפט לדחות את פינוי עמונה.
האמת, אפשר להבין אותם. בקשה כל-כך סאטירית לא הגיעה לביהמ”ש מזמן. האחים מרכס היו מתקשים לכתוב דבר כל-כך פארודי.
המדינה, שהתחייבה לפנות את המאחז עד סוף 2012, מתחננת שייתנו לה עוד שבעה חודשים כי היא עוד לא הספיקה, מסכנה, לנהל את הפינוי של כמה עשרות משפחות, שגרות בקרוואנים.
בית המשפט החנון, כזכור, נתן לה שנתיים שלמות להיערך, אבל הופס, מעשה שטן, לא הספקנו.
אולי אפשר עד אמצע 2117, סליחה 2017?
האמת, לזה כבר התרגלנו. אפילו התרגלנו כבר לכך שהמטה לביטחון לאומי, אליק גוף מקצועי נטול פניות, מגיש לביהמ”ש חוות דעת (סודית!) שתומכת בבקשת הדחייה. כזכור, זה אותו מטה שנתן חוות דעת שצריך לאשר את מתווה הגז מנימוקים ביטחוניים (חלקם סודיים!).
זה אומנם לא אותו ראש מטה, ראש המטה ההוא כבר מונה לראש המוסד, אבל, מסתבר, ששאר האנשים שם כבר קלטו את רוח המפקד והם מוכנים עכשיו לתת חוות דעת שגם התאגיד מסכן את ביטחון ישראל.
•
מי שבאמת קובע שיא מפחיד של מופרכות בסיפור הזה הוא השב”כ.
שירות הביטחון הכללי גם הגיש חוות דעת לבית המשפט שתומכת בבקשת הדחייה. חוות הדעת סודית, כמובן, הכי נוח, בטח נמצא שם תמלול של שיחה בין מוחמד לאחמד בה מוחמד אומר לאחמד שאם יפנו את היהודים, הוא מתאבד ברחובות תל אביב.
לא יכול להיות פחות מזה.
מוזר שכאשר ממשלת שרון פינתה את ההתנחלויות בעזה ובצפון השומרון ב-2005 , השב”כ לא נתן חוות דעת כזאת, וכשממשלת אולמרט פינתה את מבני הקבע בעמונה בתחילת 2006, לא ניתנה חוות דעת כזאת, ואפילו כשנתניהו פינה את גבעת האולפנה ומיגרון, לא ניתנה חוות דעת כזאת של השב”כ (במיגרון נתניהו ניסה לדחות באמצעות חששות שהעלה אלוף פיקוד המרכז ובמקרה אחר, נתניהו השתמש במשטרה. בשני המקרים, ביהמ”ש לא קיבל את הטיעון).
רק בעמונה, פתאום, איתר לו השב”כ את הסיכון הזה. ההדלפות על חוות הדעת השב”כית משרטטות את המסלול הבא – אם יתבצע הפינוי, זה עלול לגרום לפיגועים של טרוריסטים יהודים, מה שיוביל בהכרח לפיגועים של טרוריסטים ערבים. איזה היגיון מבריק.
ממש לא מזמן, השב”כ מילא את תפקידו באופן מעורר גאווה. הוא החל להילחם באמת בטרור היהודי והצליח לדכא אותו משמעותית. הוא לא חשש לחקור את הטרוריסטים של דומא בשיטות שהיו שמורות עד אז רק לפלשתינים (גם לנתניהו מגיע על כך קרדיט), ועל הדרך פיצח פיגועי טרור יהודי רבים אחרים.
השב”כ עזר לפצח את הרצח המזעזע של אבו חדיר והקטין משמעותית את אירועי “תג מחיר”, ודווקא עכשיו – אחרי שהוא יצר לדרג המדיני קצת אוויר מאיומי הטרוריסטים היהודיים, דווקא עכשיו הוא כל-כך מפחד מהם?
האמת, הלוואי והפחד מפני קיצונים היה מאחורי חוות הדעת המוזרה של השב”כ. העניין הוא, שכנראה, מדובר במורא ממשהו אחר לחלוטין. ראשי שב”כ בעבר ידעו להגיד לראש הממשלה, אפילו לראש הממשלה הזה ‘לא’. למרות כפיפותם הארגונית, יובל דיסקין ידע להגיד ‘לא’ לפניות של נתניהו לחקור הדלפות מסוימות ועמד מול נתניהו בעסקת שליט ובאפשרות לתקוף באיראן.
יורשו, יורם כהן, שמונה על ידי נתניהו (לפי ידיעות עקשניות, גם רעייתו בחשה במינוי), נקט לא פעם בעמדות שראש הממשלה לא אהב. הוא לא נרתע מלספר על ההתרעה שנתן לפני ‘צוק איתן’ ולא היסס לשבח את אבו מאזן על שיתוף הפעולה הביטחוני איתו.
השב”כ איכשהו זורם בשבע השנים האחרונות עם דרישות האבטחה המטורפות של משפחת נתניהו, אבל איכשהו לזה גם התרגלנו.
חוות הדעת הזאת משדרת שהשב”כ מוכן להיות עוד אורגן בשירות צרכיו הפוליטיים של נתניהו.
•
המאמר התפרסם ב’הארץ’. בינתיים ביהמ”ש העליון זרק מכול המדרגות את המדינה, יחד עם חוות הדעת הסודית שלה.
אולי מישהו בשב”כ יהרהר קצת על הזובור שעברו בפרשה.
• מתוך הבלוג של רביב דרוקר