כל זה היה נראה בלתי אפשרי ובלתי מציאותי בעליל. מי היה מאמין שנשים פרטיות תתרמנה ותגענה לסכום של מאות אלפי שקלים, בלי שותפים רציניים, כגון קופות צדקה וארגוני חסד.
אבל זה בדיוק מה שקרה בכפר בו אני גרה. במקום שאין אנשים – יש נשים.
זה מה שהתחוור לי השבוע, לאחר קמפיין מוצלח במיוחד שניהלו נשות הכפר למען משפחתה של אחות המרפאה, שנפטרה והותירה אחריה שבעה ילדים.
תמר עבדה במשך עשרים שנה כאחות, וטיפלה באלפי חולים. אך בארבע השנים האחרונות חלתה בעצמה. היא הייתה בת יחידה שהגיעה מרומניה, והחליטה לעשות “לך-לך” מאל”ף ועד תי”ו. הלכה לה מארצה, מולדתה ומבית הוריה שאינם בין החיים.
עכשיו גם היא כבר לא בין החיים, למרות גילה הצעיר.
הבעיה היא שאחרי מספר טרגדיות שאירעו בכפר שלנו, הרגישו גבאי הקופות והגמ”חים שאנשים כבר מסננים אותם בבואם לבקש תרומה. אפשר להבין זאת.
בחודשים האחרונים הלכו לעולמם מספר אנשים בדמי ימיהם והותירו אחריהם משפחות גדולות וכואבות.
הפעם ביקשו מאיתנו הנשים: “תעשו את זה אתן”.
•
בדיעבד התברר, כי האילוץ והנחת היסוד שנשים תוכלנה להתגבר על ההתנגדויות הצפויות, היו נכונים.
תראו, לבקש תרומה זה בהחלט דבר מרתיע. להרים קמפיין אינטרנטי רחב היקף לגיוס כספים עלול לפגוע בכבודם של בני המשפחה. ובכלל, ניהול גיוס תרומות הוא דבר מורכב.
מה נעשה? נגייס נשים שיישבו בחפ”ק, יתקשרו משפחה-משפחה ויגידו: “שלום. כמה תרצי לתרום?”
כשסיפרתי למשפיעה שלי על הצלחת הקמפיין, היא ביקשה שאפרט קצת יותר.
מיד יריתי בגאווה את הסכום שהושג, ורק אחריו מניתי אחת לאחת את שמות הנשים המגויסות. נחמה הביאה פרלינים ויהודית פטרלה עם הרכב; שלומית ניהלה את חדר המצב ביד רמה; הבנות הקלידו כרטיסי אשראי למחשבים ניידים שהביאו מהבית;. והייתה גם מי שניהלה את קבוצת הוואטס-אפ.
“מי פנויה בראשון לציון להביא 500 שקל מלאה?”
ראיתי את ההודעה ומיד עשיתי את פעמיי לשם.
“אצל מוטי בלוד יש צ’ק. מי יכולה להביא?”
ומושקי מיהרה להניע את הרכב ולצאת לדרך.
הקבוצה הוקמה ל-48 שעות בלבד וכמות ההודעות שעברה בה הייתה כמו של קבוצה וותיקה.
“זאת ההצלחה”, הסבירה לי המשפיעה. “ההשתדלות, המאמץ, היגיעה, הנסיעה, העוגה האפויה והקפה הריחני, הם ההצלחה. הסכום שגייסתן הוא התוצאה”.
אצל הקב”ה הסכום לא נחשב להצלחה. גם אם הסכום נושק למיליון. מה היה קורה אם היינו מגייסות ‘רק’ 300 אלף? זה היה כישלון? לא.
ההצלחה היא האחדות, ההשתתפות וההשקעה.
•
מי שמאמין בה’ יודע שההשתדלות מוטלת עליו. ההצלחה מוטלת על הקב”ה.
ההליכה של אברהם אבינו – היהודי הראשון בעולם – עם מסירות נפש להפיץ יהדות בעולם, מעידה שכל אחד יכול לעשות זאת. זה אפשרי והכרחי לעשות את רצון ה’ “בכל נפשך”, בכל עשרה כוחות הנפש, ו”בכל מאדך”. מאוד הוא בלי גבול. אין קצה למילה מאוד. כל מאוד יכול להיות נקודת פתיחה למאוד הבא.
וזה מה שה’ אומר לאברהם אבינו. “לך-לך”. אתה תלך, ואני “אעשך לגוי גדול”.
אנחנו חייבים לפעול ולנצל את כל הכוחות שניתנו לנו על מנת להביא את הגאולה. עלינו לנצל את כל כוחותינו ללמוד ולחדש בתורה לא רק בכוחות הגלויים (כמו אברהם לפני הציווי “לך-לך”) אלא אף בכוחות הנסתרים, ואף בכוחות כה נעלמים שאנחנו כלל לא מודעים להם, ולהוסיף לא רק באיכות הלימוד העצמי, אלא אף בהשפעה על הזולת ובהוספת מספר התלמידים בשיעורי תורה ובאיכות הלימוד שלהם.
זאת העבודה שלנו. לעשות זאת בכל העוצמה באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה. הקב”ה כבר אחראי לחלק השני, לתוצאה – הגאולה האמיתית והשלמה.
•
ואנחנו בכלל לא ידענו שאנחנו כאלה ויש לנו את הכוח להצליח…
• מירי שניאורסון – מנחה, מרצה, ושליחה בתקשורת. להזמנת הרצאה השאירו פרטים: lp.770marketing.com/miri_shneorson