עיתון הארץ היוצא לאור בשפה האנגלית, מתקשה להתאושש מניצחונו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ.
בכתבה ארוכה ומפורטת מציגה כתבת העיתון דבורה נוסבאום כהן, שורה של ראבייס ועסקנים מקהילות אורטודוקסיות-מודרניות, קונסרבטיביות ורפורמיות, שמקוננים, על ניצחונו של טראמפ, כשהאינטונציה העולה מכך היא של אבל על מות אדם קרוב.
הכתבה נפתחת בהכרזה: “הניצחון של טראמפ, הוא גלולה מרה עבור היהודים האמריקנים, בבתי הכנסת לא מעט יהודים הזילו דמעות, והתקשו להתגבר על הצער והפחד שהחל לנבוט בהם בעקבות ההפסד המדהים של הילארי קלינטון”.
ג’ו ביידן מצוטט כ”מרגיע” את היהודים, כי ארה”ב “תמשיך לתמוך בישראל גם בתקופת שלטונו של טראמפ”.
אסיפות בבתי כנסת
“אנשים בכו בגלוי”, אומר יהודי בשם שניידר, שמסביר: “במהלך הקמפיין שלו, הנפיק טראמפ לא מעט אמירות גזעניות ואנטישמיות כמו גם מילים בעלי אופי לא ראוי ביחס לנשים. זה אגרוף לבטן”. את דבריו לעיתון, מספרת העיתונאית, “הוא אמר בדמעות”.
בהמשך מופיעה הידיעה שפורסמה בכלי תקשורת נוספים, על הפגנות ברחבי ארה”ב מול זכייתו של המועמד הרפובליקני, ובאופן פרטני יותר דווח על כינוסים של יהודים רבים בבתי כנסת בניו יורק, פלורידה, לוס אנג’לס ועוד.
“אנשים מרגישים שבורי לב, וחסרי אמון”, צוטט ראביי ממנהטן, שסיפר על התכנסות בבית הכנסת: ”כקהילה רוחנית עלינו לתת לאנשים מקום להתפלל ולשיר ולהחזיק אחד את השני, כדי שיוכלו להביע את עצמם”.
כמו מוות במשפחה
ראביי נוסף, העומד בראש קהילת ‘בית שמחה’, אמר: “אנשים מרגישים הלם, פחד, חרדה וצער, אנחנו הרגשנו השבוע כאילו עלינו לשבת ‘שבעה’. ישנם אנשים שיושבים מכונסים בעצמם ויש שפשוט מתייפחים. אני לא חושב שמישהו מאתנו יכול להפסיק לבכות”.
היחס לניצחונו של איל ההון מתואר כמעט או בדיוק כמו יחס לידיעה על אסון במשפחה.
“לא במקרה אנחנו מתכנסים בבתי הכנסת”, אומר ראביי הקהילה, “זה בדיוק כמו כאשר אנחנו עוברים מקרה של מוות, אנחנו מתכנסים אל תוך הקהילה שמהווה מקום חשוב בו יכול האדם להתאבל – כך גם במקרה הזה”.
רב נוסף מלוס אנג’לס אומר כי “קיים פחד מוחשי”, ונשיא הוועידה הרפורמית של ‘ראבייס’ אמריקאים אמר: “אנשים רבים מאתנו חשו תחושה של משבר אתמול בלילה עם היוודע התוצאות, הקריאות היו – מה אנחנו הולכים לעשות? וגם אני מרגיש כאילו אני לא שייך למדינה הזו”.
טלפונים לקווי ההתאבדויות
“האסון” של בחירת טראמפ הוביל 50 יהודים מקליפורניה להכין ארוחת צהריים לחסרי בית “כדי לעשות פעולה חיובית בעולם”.
הבעת רגשות קשים נוספים צוטטו מאשה יהודייה, שסיפרה כי היוודע התוצאות עלתה התחושה כי “אמריקה דממה לפתע”. היא הוסיפה כי חברתה, שעובדת בקו חם לאנשים הסובלים ממחשבות אובדניות, קיבלה באותו יום זרם כפול של פונים.
עוד אשה יהודייה אמרה כי היא נסערה עם היוודע התוצאות, ובשעות קשות כאלו “היא לא רוצה להיות לבד, היא רוצה להיות עם הקהילה שלה”.
הציטוט אולי החזק ביותר שייך לחזן מניו יורק שסיפר: “שרנו בבית הכנסת את ‘גם כי אלך בגיא צלמוות’ שזהו שיר שאנו שרים בלוויות כדי לחזק את הביטחון העצמי שלנו”. הוא הביע תקווה, כי “אנחנו נעבור את זה ביחד”.