וילהלם פון-אוסטן (1885) היה מורה גרמני למתמטיקה, שלא הסתפק בהכוונת בני נוער במסלולי וברזי סודות החשבון, אלא שאף ליותר.
מלבד תוארו ומקצועו כמורה, היה אוסטן אף בעל חוות סוסים עשירה, והתמקצע בתחום אילוף בעלי חיים.
ביום בהיר, החליט המורה המלומד לשלב בין שני תפקידיו, והודיע לחוקרי הנפש וליודעי סודות הטבע, כי בעתיד הקרוב הוא יחל ללמד את סוסו ‘הנס’ את רזי תורת החשבון. ואם היה מי שגיחך וצחק בליבו על תעוזתו של אוסטן, הרי שלא עשה זאת בקול.
יש לזכור, כי באותן שנים, היו חוקרי הטבע נתפסים לכל טענה שעולה על ליבם, והיו אף מוכנים להוכיח את דבריהם באותות ובמופתים.
ואכן, בצורה שלא תאמן, מאמציו של המורה נשאו פרי, וחוקרים מלומדים שהגיעו לחוותו של אוסטן לתהות על קנקנו של הסוס המלומד, יצאו משם נפעמים.
הסוס המוכשר, ידע חשבון בצורה בלתי רגילה. כאשר היה מורהו משמיע באזניו תרגיל חשבון פשוט, היה הסוסון רוקע ברגליו פעם אחר פעם ברקיעות מדודות ומחושבות, עד שהיה מגיע לתוצאה המדויקת, ושם נעצר.
המורה לא הסתפק רק בזאת, והיה מלמד את סוסו החביב תרגילי חשבון מסובכים אף יותר. בכל פעם שהיה ‘הנס’ עונה תשובה נכונה, היה מקבל מיידית קוביית סוכר ממורהו המשכיל.
אט-אט החכים הסוס הצעיר, והיה בקיא בתורת החישובים כתלמיד צעיר ורענן. ניסיונות התחכמות שנעשו על ידי קהילת המדענים ברחבי העולם, שטרחו להפריך את טענתו של אוסטן, וסברו כי אין אמת בדבריו של המורה, ורק תרמית יש כאן, נחלו כישלון חרוץ.
אוסטן היה מוכן להעמיד את סוסו לכל מבחן ולכל בדיקה שדרשו חבריו המדענים. תרגילים קשים, כמו כפל וחילוק שהיה נשאל הסוס על ידי אנשים זרים, ולאו דווקא ממורהו, נפתרו בתשובתו המדויקת של ‘הנס’ פעם אחר פעם.
הכל כבר הגיעו למסקנה כי דעתו ומסקנתו של מר אוסטן, שלסוסים מוח כשל בני האדם, הינה נכונה ומדויקת, ולא היה מי שההין להפריך את התאוריה, שגובתה במבחנים חוזרים ונשנים שנחלו הצלחה מרבית של תשעים אחוזים.
הנס, הסוסון, ידע חשבון.
תאבונו של אוסטן גדל, והוא החל ללמד את סוסו לחשב שני מהלכים קדימה, ואף יותר. לאחר כל אימון משמעותי, היה המורה מציג את סוסו לפני כל יודעי דת ודין ושואל: “אם ביום שני הוא הראשון לחודש. איזה תאריך יהיה ביום שלישי בשבוע שאחריו?”
הסוס המלומד היה מביט במורהו המשכיל, והיה רוקע תשעה פעמים ועוצר.
שמעו של הסוס החכם והמוכשר, נפוץ והתפשט, ואף הגיע לרחבי ארצות הברית. עיתון ה’ניו יורק טיימס’ (שיצא ברביעי לספטמבר 1904) הקדיש לתופעה המוזרה את כל עמודו הראשון, תחת הכותרת: “הסוס המדהים מברלין”.
המורה אוסטן הבין כי בידיו מכרה זהב, והיה מופיע עם סוסו ברחבי העולם. קהל של מאות ואלפים היה מגיע לצפות בסוס החכם, שידע לרקוע ברגליו ולהציג את מספר הכרטיסים שנמכרו באותו יום להופעותיו הוא.
המוני הצופים בקהל, היו מכוונים את שעוניהם על פי תפיפותיו המדויקות, כשנשאל מפי מורהו מהי השעה כעת בעולם.
הסוס המוכשר, היה יודע לזהות ולהבדיל בין סוגי מטבעות, ואף ידע להבחין בין תווים. הכל סברו כי מלבד לדבר, הסוס יודע לעשות הכל.
•
קהילת המדעים הייתה המומה מהגילוי המופלא של מר אוסטן, עד שקם הפסיכולוג הנודע ‘אוסקר פונגסט’ וביקש לחקור את הסוס.
הרשות ניתנה, ואוסקר הקדיש ימים ולילות לתהות על קנקנו של הסוס, ולבדוק את מקור השראתו במתן תשובותיו הנכונות.
וביום בהיר אחד נרשמה תהפוכה דרמטית בפרשיית ‘הנס המלומד’. אוסקר גילה כי שני תנאים מוכרחים להתקיים על מנת ש’הנס’ יענה תשובות מדויקות.
התנאי הראשון וההכרחי הוא, שהשואל יעמוד מול הסוס, בלי הפסק מחיצה או וילון שיסתירו את פניו וגופו מעיניו.
והתנאי השני, והחשוב לא פחות, שהשואל יידע את התשובה הנכונה, לשאלה אותה נשאל הסוס.
שני התנאים, הוכיחו לפסיכולוג פונגסט, כי מוחו של הסוס אמנם מבריק ומצוחצח, אך לא יותר מכל סוס אחר.
במחקרו ותגובתו, שהשתרעו על עמודי כתב רבים, פרך אוסקר מכל וכל את טענתו של אוסטן, וקבע כי כשרונו היחיד של ‘הנס’ הינו קריאה נכונה ומדויקת של שפת גוף. לטענתו ‘הנס’ אולף בכדי שיוכל להבחין בעיניו ובגופו של העומד מולו, ולקרוא את התרגשותו המואצת לקראת סוף הרקיעות.
מסתבר שהסוס היה רוקע בלי הבחנה ובלי ידע בסיסי, אלא שמטבע הדברים כאשר היה מתקרב לתוצאה הנכונה, היה העומד מולו מתרגש עד הרקיעה האחרונה, ו’הנס’ כסוס הבקיא בשפת גוף ראה זאת.
ולקהילת המדענים, באה הרווחה.
•
שפת גוף, זה הכל.
ב-8 בנובמבר, אלפיים ושש עשרה למניינם, הוכה העולם שנית בתדהמה.
עשרות מיליונים בארצות הברית, אמרו די לסוסי התקשורת, שהיו בקיאים מאז ומעולם, בקריאת שפת הגוף והסימנים של המוני העם.
רשתות התקשורת, שהחזיקו בתואר מנבאי העתידות, נחלו כישלון חרוץ, ולא בפעם הראשונה.
בחירתו של דונלד טראמפ, לנשיאות ארצות הברית, הוכיחה לכל העולם ולרעייתו, כי תם עידן. תם עידן שליטת התקשורת בהמון העם, ותמו ימי הזוהר של כלבי השמירה על הדמוקרטיה, שכאמור, אפילו סוסים אינם.
יהי זכרך ברוך, תקשורת עלובה ושבורת כנף.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]