הניצחון של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, שהותיר בהלם את כל כלי התקשורת בישראל, הוא גם הניצחון הגדול של העיתון ‘ישראל היום’. כן, העיתון של ביבי.
בשבועות האחרונים לגלגו מבקרי התקשורת, כאשר בעיתון של שלדון אדלסון, התייחסו בחיוב למועמד הרפובליקני ואף חזו את ניצחונו.
כך, למשל, באתר ביקורת התקשורת ‘העין השביעית’: “ב’ישראל היום’, שמייסדו ומממנו הצהיר אתמול על תמיכתו בטראמפ (‘הוא יהיה טוב לישראל’), ניכרת מזה זמן החיבה למיליארדר… הבוקר לועג ‘ישראל היום’ לעיתוני ארצות-הברית שביטלו בבוז את האפשרות שטראמפ יהפוך למועמד המפלגה הרפובליקנית”.
ב’עין השביעית’ גם ידעו לציין, כי מול ‘ישראל היום’ מופיע ‘ידיעות אחרונות’ עם גישה אנטגוניסטית לטראמפ: “אצל יריבו העסקי המר של ‘ישראל היום’, ‘ידיעות אחרונות’, תופסים במה שנראה כחדווה את עמדת מתנגדי טראמפ. בשער קונטרס החדשות, כמו גם על פני כל שער ‘המוסף לשבת’, מתפרסם איור (ירמי פינקוס) המשלב את פניו של בנימין נתניהו עם שיערו של דולנד טראמפ. הכותרת: ‘דונלד נתניהו'”.
גם ימים סופרים לפני יום הבחירות, כאשר ב’ישראל היום’ הכריזו כי בניגוד לתחזיות של כל הסקרים, הכל עדיין פתוח, זכה העיתון ללגלוג.
כעת, ביום שאחרי הניצחון ההיסטורי של המועמד הרפובליקני, מתפנה עורכו של העיתון הנפוץ במדינה לסגור חשבון עם המבקרים.
וכך כותב עמוס רגב:
“המידגם שלנו היה קטן. עשינו את העבודה בשיטה הישנה והפשוטה: לכתת את רגלינו ברחובות. לדבר עם אנשים. לחוש את העם. לדבר עם השוער ועם המוכר בחנות. עם הבחור בבר ועם המלצרית במסעדה, עם פועל הניקיון ועם נהג המשאית. עם אמריקנים פשוטים, קשי־יום. למי תצביעו, שאלנו, והם אמרו, כמעט כולם, לבנים ושחורים והיספאנים: טראמפ”.
…”הפער הזה, בין דיבורי הגבוהה גבוהה בתקשורת לבין הדברים הפשוטים של האנשים הפשוטים, היה האינדיקציה האחת שמשהו ענק קורה פה. שמתחת לפני השטח, מתחת לרגליהם של הסוקרים והפרשנים והמומחים והתקשורת בכללותה, מבעבעת תנועת־מאגמה עצומה. והיא הגיחה על פני השטח בעיתוי החשוב האחד והמכריע – ביום הבחירות.
“וכל המומחים טעו, שוב. בארה”ב, וגם בישראל. שיאכלו את הכובע”.
טעו והטעו
רגב מאשים את מתנגדי טראמפ בניסיון להוליך שולל את המצביעים: “הם טעו, והטעו. בכוונת־מכוון, לא בתום לב. בצניעות המתבקשת נאמר שאנחנו ב’ישראל היום’ לא טעינו. כי דיברנו עם האנשים בגובה העיניים, וגם הבנו את הסיפור. והאחרים – לא.
“16 מועמדים התחרו בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית. היו שם אנשים ידועים, חלקם פוליטיקאים ותיקים ומוערכים, חלקם פנים חדשות. דונלד טראמפ לא נחשב מועמד בעל סיכוי; ראו בו קוריוז.
“לא אנחנו. בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של ‘ישראל היום’, מכסה סיפורים כבר 30 שנה. חושיו העיתונאיים רגישים וחדים, וניסיונו רב משל רוב האחרים בתחומו.
“פגישתו הראשונה עם טראמפ היתה כאשר האיש לא נחשב מועמד ריאלי. הוא התרשם. מאוחר יותר נפגשנו שנינו עימו. מקרוב, דונלד טראמפ הוא איש מרשים. בעל כריזמה. חד־מחשבה. חד־לשון. לעתים, יותר מדי. רחוק מהדימוי שנתפר לו מהרגע הראשון.
“נכון, הוא תרם במו־פיו לדימוי הזה. אבל הוא גם נגע בנקודות הכי רגישות לאמריקנים: הכבוד, הדגל, המשפחה, העבודה, הפטריוטיות”.
אובמה, מפצל ומקטב
בשלב זה תוקף רגב באופן ישיר את נשיא ארה”ב הנוכחי: “שמונה שנים ניסה הנשיא אובאמה לשנות את אמריקה. בעיניים פקוחות, הוא היה נחוש לפורר את ערכי ה’אמריקנה’, אותם ערכים שליוו את האומה מאז כינונה, ערכים ששיקפו את רעיונות האבות המייסדים, ועוצבו בימי הנשיא השביעי אנדרו ג’קסון (1829-1837).
“כהונתו מסתיימת באווירה של פיצול וקיטוב, ספקנות באשר לתפקידה של אמריקה בעולם, וליכולתו של האזרח הפשוט, כחול־הצווארון, להתקיים בכבוד”.
“…טראמפ הביא עימו את ההבטחה לשינוי, אבל במשמעות אחרת: חזרה לימים של האמריקנה. חזרה לכבוד העצמי.
“אובאמה פרם את התפרים – טראמפ הבטיח לאחות אותם, והזהיר כי הילארי קלינטון היא המשך ישיר לשמונה שנות אובאמה, המשך להידרדרות. הוא הבטיח להחזיר את אמריקה לימי גדולתה.
התקשורת מול בנתניהו וטראמפ
עורך ישראל היום שולח יותר מרמז עבה לקורלציה בין התקשורת האמריקנית לזו הישראלית – ביחס למנהיג: “וזה עבד. והאינדיקציות היו שם, אצל האזרחים הפשוטים. אבל התקשורת האמריקנית העדיפה להתעלם מהסימנים, להשלות עצמה, לרמות את המצביעים, לנסות ליצור מציאות במו־ידיה. וזה לא עבד שם, וזה לא עבד כאן.
“ב’ישראל היום’ העלינו, אולי לראשונה, את ההשוואה בין טראמפ לבין הנשיא אנדרו ג’קסון. המימסד הפוליטי והכלכלי נלחם אז נגד ג’קסון, איש־העם. באחד העימותים מול הבנקים החזקים, ניסה שליח של סוחרים לשכנע את הנשיא לוותר לבנקים ‘בשם העם’. אבל אדוני, השיב לו הנשיא, ‘העם – איתי’.
“וחלק ניכר מהעם היה כל הזמן עם טראמפ, רק שהעלימו את זה מידיעת הציבור. שם, וגם כאן.
“כ־95 אחוזים מהתקשורת האמריקנית התגייסו נגד טראמפ. לא רק בפרשנויות, אלא גם בדיווחים. לא רק בסקרים, אלא גם בהטפות מוסר. כל מה שהועלה נגדו – הפך לרעידת אדמה בתקשורת. כל מה שהועלה נגד יריבתו – הובא בקטן, בצינעה.
“נשמע מוכר? ודאי שמוכר. זה בדיוק מה שהיה אצלנו, בהתנהגות התקשורת כלפי בנימין נתניהו בבחירות האחרונות. ובכלל, גם קודם, מאז 1996. באמריקה ‘איתרגו’ את הילארי קלינטון; בישראל איתרגו, ומאתרגים, כל מי שהתמודד, או יתמודד, מול נתניהו.
…”די היה לראות אתמול את פרצופיהם של המגישים ברוב רשתות הטלוויזיה האמריקניות, כדי להבין עד כמה התקשורת שם חטפה מכה אל מול התוצאות. אבל כך גם על פניהם של רוב המגישים והפרשנים ברשתות הטלוויזיה הישראליות: ככל שטראמפ הצטייר כמנצח, כך הצטיירו הם כמפסידים. פרצופי תשעה באב, זה מה שראינו בישראל אחרי הבחירות האחרונות, וזה מה שראינו בישראל גם אתמול, אחרי הבחירות בארה”ב. וראו גם מה שפורסם, חודשים ארוכים, בעיתונים אחרים כאן. בכירי הפרשנים, לכאורה. והם טעו, והיטעו, ובגדול.
את מאמרו מסיים רגב בעקיצה נוספת לתקשורת המקומית: “מי שלא הצליחו לחוש את לב העם של עצמם, בישראל – איך הם יכולים היו לחוש את מה שקורה בעם אחר, האמריקני, מעבר לים? האמת, הם לא הצליחו.’ישראל היום’ כן הצליח. כדאי שיעשו חשבון־נפש. את זה, הם חייבים לקוראים, לצופים, למאזינים – ולעצמם”.