אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא חובתו האזרחית של כל אדם להצביע.
אנחנו כיהודים הנהנים ממלכות של חסד, חייבים לקחת חובה זו ברצינות, עם מידה מרובה של אחריות וכובד ראש.
ישנה חשיבות מרובה לכך שאנו נצעד אל ביתני ההצבעה, מתוך ידיעה כמה חשוב קולנו תמיד – בטח בבחירות הנוכחיות, היוצאות דופן כל-כך.
אם כל אזרח מביט על זכות ההצבעה כפריבילגיה, על אחת כמה וכמה שהיא בעלת ערך ומשקל אצלנו – ילדים ונכדים של ניצולי שואה, יהודים שלאורך דורי דורות חיו תחת דיקטטורות – שהטילו פחד ואימה שחדלה רק עם מותו של הדיקטטור.
העובדה שיש לנו את היכולת לבחור את מנהיגנו, זו היא פריבילגיה שעלינו להוקיר; זוהי זכות שהסבים שלנו יכלו רק להזות עליה בחלומותיהם המתוקים ביותר.
שיהודי יוכל לקחת חלק פעיל במערכת דמוקרטית? חלום בהקיץ.
מעבר לכך מוטלת עלינו החובה לעשות דברים עבור הכלל.
הציבור שלנו עבד קשה בעשורים האחרונים כדי שקולנו יוכל להישמע בסביבת הממשלה. הקול הזה יכול להמשיך ולהישמע רק אם נסכים יחד, כקהילה אחת. הסכמה כזו הינה כלי עבודה ראשון במעלה לשליחי הציבור שלנו שיוכלו לשתף פעולה ולהוביל לתוצאות מעשיות לאותן בעיות שמציקות לנו, כמו לסיוע כספי למוסדותינו – לו אנו כה זקוקים.
וכעת לגוף העניין: מדוע, לצורך כך עלינו לבחור דווקא במפלגה הדמוקרטית?
המסורת הארוכה בסביבת העסקונה היהודית בארץ האמריקנית היא להשתייך למפלגה הדמוקרטית.
באופן קונסיסטנטי, חשו מנהיגי הציבור היהודי בארה”ב כי המפלגה הדמוקרטית, היא נושאת הדגל בכל הקשור לסיוע לזרים ולפליטים. ומכאן שהיא המפלגה הנוחה ליהודים, התומכת יותר במנהיגי הציבור, והמסייעת לחולים ולחסרי הבית.
היהודים החרדים, החל מההנהגה הסאטמרית בוויליאמסבורג ועד לאגו”י האמריקנית חשו כי המפלגה הדמוקרטית היא ביתו הפוליטי של היהודי האמריקני, החש בארץ הגדולה ככבשה אחת בין 70 זאבים.
נכון אסטרטגית
אבל הגורם לתמיכה במפלגה הדמוקרטית אינו רק הסכמה עם מצעה ותפיסת עולמה, אלא גם פוליטי ואסטרטגי.
העסקנים החרדים ואישי הציבור הניחו לאורך השנים, כי ליהודים יש יכולת השפעה משמעותית בכל הנוגע לבחירת המועמד לנשיאות.
ליהודים במקרה הזה יש בפשטות ‘מילה חזקה’.
ככל שמאגר המשתתפים בבחירות קטן יותר, כך הכח של קבוצות המיעוט עולה, ולכן משקלם הסגולי של היהודים בבחירות הפנימיות (-הפריימריס) לראשות המפלגה הינו בעל ערך, וצריך להיות מנוצל לאינטרסים היהודים.
לצד זאת, ראוי להדגיש כי לא מדובר כאן יותר מאשר שותפות לצורך סיוע לציבור.
אין כאן התחייבות פטריוטית, או שותפות אחים. זו הסיבה שלנו כיהודים, אסור להיגרר לטרימינולוגיה הפראית השולטת היום בארה”ב, הכוללת מינוחים כמו ‘שונא’, ‘מושחת’ ו’בוגד’.
הרוח החדשה של החסידים הרפובליקנים
בשנים האחרונות נוצרה מציאות חדשה ומדאיגה.
הרבה מאד יהודים, אולטרה אורטודוקסים בוחרים להשתייך לדרך הרפובליקנית.
התחושה אצלם, כפי הנראה, שהדמוקרטים קרובים יותר לקומוניזם – התנועה שכה התעללה ביהודים לאורך הדורות, ולכן כדאי להניח את הקלפים כעת אצל הצד השמרני, הצד הרפובליקני.
לכך נוספה גם הטענה שהמועמדים הליברלים, הדמוקרטים, הם חסרי מוסר, ופורצים גדרי עולם בסיסיים.
אלא שגם אם יש ממש בטענות אלו, המקרה הנוכחי אינו רלוונטי. בראשות המפלגה הרפובליקנית לא עומד אדם שהמצפן המוסרי מאוכן בראש מעייניו. המדיניות שלו במגוון נושאים, היא מאד צרה ומפוקפקת, וההוכחה הגדולה ביותר לכך היא שרוב בכירי המפלגה הזו כמו מיט רומני, פול ראיין, טוד קרוז, מרקו רוביו, ג’ב בוש, וג’ון מקיין נעירו חוצנם מן האיש הזה.
המפלגה של טראמפ אם כן, היא תנועה פוליטית ללא דגל מוסרי, ומן הסיבה הזו, עלינו כיהודים לתמוך במועמדותה של הילארי קלינטון והמפלגה הדמוקרטית.
כשמנהיג מזלזל בעמים – זה מדליק נורה אדומה
המועמד הרפובליקני בחר במהלך הקמפיין בטקטיקה של הפרד-ומשול. הוא מצא יריבים בתור שעיר לעזאזל. המוסלמים, המקסיקנים, הסינים, האפרו-אמריקנים וכו’.
האפשרות הפסימית הוא, שהוא מתכון ברצינות להתעלל במיעוטים, אך גם האפשרות האופטימית שהיה זה רק ספין בחירות ושפה משתלחת – עדיין העובדה היא שציבורים שלמים חשים מאוימים ומושפלים.
אנחנו, תושבי הערים הגדולות, איננו מצויים בין שכבת העובדים, הגברים הלבנים מארצות השמרניות, שם הפופלריות של טראמפ והשנאה לממסד חוגגת; אנחנו חיים בין מיליוני בני מיעוטים.
מסביב לבורו פארק הגדולה חיים קרוב לחצי מיליון מוסלמים, אנשים טובים ושקטים, מפקיסטן והודו, בנגלדש ותימן.
בבתינו ובמרחב הציבורי שלנו עובדים אלפי מהגרים מקסיקנים, סינים, מזרח אירופים – וכשהם, שכנינו, מרגישים מאוימים, הדרך היחידה הוא לחוש סימפטיה כלפיהם. אם מפני דרכי שלום או מפני סימפטיה אמיתית, איש כלבבו והשקפתו.
העם שסבל משנאה, חייב להיות ערני כלפי כל סוג של גזענות ושנאה. אם בני המיעוטים יראו שהציבור החרדי מזלזל בהם ובתחושותיהם – זה לא יוסיף נקודות לשלום ויציבות בערינו.
יש עוד המון סיבות למה לבחור קלינטון ולעשות הכל למנוע את הנשיאות מאיש אשר השנאה, ההסתה וההפחדה היו הפלטפורמות העיקריות שלו.
ואחרי הכל עלינו לזכור: אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.
• הרב יואל אשר לאבין הוא ראש ארגון ‘דרור’