החיים, כך נדמה, לא היו יכולים להתקיים, לו היינו חווים אותם על אי בודד. רק אנחנו, עצמינו ובשרינו.
תחשבו על זה, לא הייתה לנו שום סיבה להתלבש בבגדים חשובים או מגוהצים, לא היינו צריכים להחליף בגד רק בגלל שכבר לבשנו אותו היום, ולא היינו צריכים לחשוב פעמיים לפני שהיינו מוציאם מילה מהפה.
תהליך המחשבה והפעולה, היה מקבל מימד אחר לחלוטין, והדברים היו מתבצעים בגלל סיבות אחרות לגמרי, אמיתיות יותר.
הבגד היה מוחלף, למשל, כי הוא פשוט התלכלך. הכתם והקמט על החולצה לא היו מפריעים לנו, כי הם הרי לא מפריעים לאף אחד.
בכלל, חשבתם פעם כמה שינויים והחלטות שלא לרצוננו אנחנו מקבלים רק בגלל היותנו חיים בסיבה אנושית ביקורתית? אין-ספור.
•
אל רבינו הרמב”ם נשלחה שאלה מאתגרת במיוחד.
הקדוש ברוך הוא יוצר במו ידיו את נזר הבריאה, את האדם הראשון. כלום יתכן שהיצירה הזאת לוקה בחסר? כיצד יתכן כי הקדוש ברוך הוא ברא אדם נטול דעת שאינו יודע להבדיל בין טוב לרע?
ובכלל, כיצד תתכן העובדה כי דווקא על יד חטא קשה מנשוא, שאת פירותיו אנחנו אוכלים במר לנו עד עתה, השיג אדם הראשון את הדעת הנכספת.
הרמב”ם, הנשר הגדול, שבכתבי ידיו הקדושות הקיף את כל רבדי התלמוד וההלכה, הזכיר את השאלה הכבדה הזאת בספרו ‘מורה נבוכים’ ואף השיב עליה.
אדם הראשון, כך חושף הרמב”ם, היה בדרגה גבוהה הרבה יותר, מדרגת האדם השלם המוכר לנו כיום, היודע להבחין בין טוב לרע. אדם וחווה היו מחלקים את הקורה בעולם לשתי קטגוריות אחרות – פנימיות יותר.
בעוד אנו, כיום, מבדילים בין מציאויות ואירועים בשתי הגדרות, טוב ורע, הרי שלדידם החלוקה הייתה בין ‘אמת’ ל’שקר’.
‘טוב ורע’ נמדדים בהסתכלות חיצונית ובמדדים חיצוניים, בעוד ש’אמת ושקר’ נמדדים אך ורק על ידי הפנימיות העצמאית, נטולת הלבטים החיצוניים.
קחו דוגמא:
כשהאמת והשקר שלטו ברגשותיהם של אדם וחווה, לא היה שום דבר שלילי בהעדר כותנות עור. אך לאחר החטא הגדול, שעל ידו נשתנו הלבטים, וההתמודדות הייתה בין הטוב ובין הרע, הרי שמיד התבושש אדם הראשון בהבינו כי רע כעת, מבחינה חיצונית, להיות במצבו הנוכחי.
הטוב והרע נמדדים, אם כן, על פי תחושותיו של האדם ‘האחר’ העומד ממול, ולא על ידי הרגשות הפנימיות של המתלבט בעצמו.
האמת והשקר נבחנים, על פי התובנה האנושית והפנימית, של המתלבט.
העונש הגדול ביותר, אם כן, שקיבלה האנושות בעקבות חטא עץ הדעת, הוא שינוי הנורמה בהסתכלות ובקבלת ההחלטות בין אמת ושקר – לטוב ורע.
•
אך מסתבר, כי במהלך הדורות, העמיקו הפערים בין אותו ‘טוב ורע’ סתמי של לפני חמשת אלפים שנה, לטוב ורע אחר, איום ונורא של העידן הנוכחי.
בעוד שבדורות עברו, היינו חווים את העולם על פי נורמת החשיבה וההבנה של העומד ממול, הרי שבדורנו אנו, עם כניסת ‘תרבות הלייקים’ האכזרית, חווית החיים תלויה לחלוטין בתגובתו החיצונית של האדם האחר.
מהלך החיים של האנשים, ודרך החשיבה שלהם, השתנו לחלוטין, מצורת החיים שבה חיינו עד לפני עשור.
במו עיני אחוזות ההלם ראיתי את השיטה.
האם מלבישה את בניה במיטב המחלצות, מצלמת, מעלה את התמונות לרשות הרבים, ואז מתחילה הספירה המצמררת לאחור. חצי שעה בדיוק, זהו פרק הזמן המקסימלי לגביית הלייקים במזומן. כל ‘לייק’, מחממם את הלב, כל העדר לייק, כמוהו כחץ רעיל המשוגר בתנופה למרכז הלב. על ‘דיס-לייק’ במפורש, בכלל לא דיברנו.
אנשים כסילים. חסרי דעת. הלזאת קיווינו? האם לא די לנו בקללת עץ הדעת, עד כדי כך שאנו מנסים לשפר אותה ולשכלל את התרבות האיומה של התלות באחר?
יש בתוכנו אנשי אמת, לרוב. לא תמצאו אותם, הם לא בפייסבוק.
‘אנשי האמת’ האמיתיים, הם אלו החיים במאה אחוז. לא כאלו המחלקים את חיים לשניים, חמישים אחוז בעולם הזה, וחמישים אחוז בעולם הוירטואלי עטור הסמיילים.
עשו לייק לעצמכם, וצאו מהרוע.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]