הקנס הזה? מעניין את הסבתא של בנט

נתחיל בעניין קטנוני. הקצב.

אחרי כל בחירות מחויב מבקר המדינה להגיש דו”ח על הדרך בה ניהלו המפלגות כספית את מערכת הבחירות. החוק גם קובע לוחות זמנים.

בבחירות 2006 זה לקח 11 חודשים. בבחירות 2009 זה ארך 12 חודשים. בבחירות 2013 פורסם הדו”ח אחרי 13 חודשים – והפעם לקח למבקר שפירא 20 חודשים! הוא ביקש ארכה מיוחדת כדי לא לעמוד בלוח הזמנים של החוק.

אולי שפירא חשש לקבוע תקדים מסוכן בו הוא מפרסם דו”ח שעוד רלוונטי למישהו. אחרי ביבי טורס (חמש שנים וחצי) ו”צוק איתן” (אוטוטו, מיד אחרי המלחמה הבאה), 20 חודשים הם ממש הישג.

זה כמעט אידיוטי להזכיר שכסף בבחירות הוא פקטור דרמטי ובכול זאת, תזכורת קטנה מהבחירות האחרונות.

הליכוד, כזכור, התגאה ש 18 מיליון (!) הסמסים ששלח (רבים מהם שיקריים במודע כמו “אחוז ההצבעה במגזר הערבי פי 3 מבמגזר היהודי”) השפיעו משמעותית על הבחירות. איך היה להם כסף לשלוח 18 מיליון סמסים? אולי כי סיימו בגרעון של 10 מיליון שקלים, אחרי שקיבלו הרבה יותר מנדטים (מנדטים שווים כסף) ממה שצפו.

המשמעות של הנתונים הללו, אגב, היא שמנהיגי המפלגה נכנסו ביודעין, כמו הרבה מפלגות אחרות, לגרעון עצום מתוך ידיעה שקופת המדינה תשלם את זה מאוחר יותר. הרי המפלגות סגרו לאחרונה חוק שמאפשר להם לקחת הלוואות ממשרד האוצר, כי הבנקים כבר לא רוצים לתת להן ולאחר מכן, כמובן, לדחות את פרעונן. (מי זוכר שראש הממשלה הזה פעם טרלל ערוץ שלם בטענה שהלוואות צריך להחזיר?)

אל מול ההבנה הבנאלית הזאת, אי אפשר שלא למות מתצוגת החולשה המטורפת של המבקר בדו”ח שפרסם לפני שבועיים. המבקר קונס מפלגות ימין על כך שמנהיגיהם נאמו בעצרת הימין, שלושה ימים לפני הבחירות ובכול זאת הם לא הכלילו את חשבונות העצרת בדו”ח שלהם.

שאלה: האם נאומי נתניהו ובנט בעצרת הימין היו סוד? המבקר לא צורך תקשורת? למה הוא לא שלח אליהם מכתב לפני העצרת שבו הוא מזכיר שאם ינאמו, אז יש לזה תוצאה כספית?

המבקר כותב על “עיתונים”, שמיוחסת להם פעילות בשירות תעמולה מפלגתית. הוא אפילו לא מעז לנקוב בשם ה”עיתונים” שמדובר בהם ומסביר בנרפות שאין לו “כלי מחקר” להתמודד עם הסוגיה ובכלל, תודה לאלו שהעבירו לו סקירות מפורטות שהראו כמה “ישראל היום” הוא עיתון התעמולה של נתניהו (לפני שהוא זרק את הניירות לפח, המבקר טרח להודות להם), אבל הוא לא השתכנע.

לא עולה על דעתו שאם כול העולם רואה ב”ישראל היום” נשק שובר שוויון של נתניהו בקרב התעמולתי, אז אולי הוא צריך לחפש דרך יצירתית לחקור את ה”זיקה הארגונית” בין העיתון ללשכת ראש הממשלה.

•

אבל כול זה הוא כלום לעומת ההתמודדות של המבקר עם העבריין הסדרתי של מימון הבחירות בישראל, נפתלי בנט.

יש אנשים ב”בית היהודי” שיודעים לספר שבאחד מתקציבי המפלגה, בנט כלל עוד לפני הבחירות את הקנס שיקבל מהמבקר אחרי הבחירות. מעניין את הסבתא שלו הקנס הזה.

בכל מערכת בחירות שבנט השתתף, בחירות אישיות או מפלגתיות, חוזרות אותן תופעות. אין אסמכתאות להוצאות הבחירות. מדהים, לא? איש ההיי טק המבריק, השר הבכיר, חבר הקבינט שיוצא עם סכין בין השיניים לשטח כדי להגיע לעובדות האמיתיות, לא מסוגל להפנים שצריך להוציא חשבוניות, לחתום חוזים, להוציא קבלות.

ב-2013 לא היו אסמכתאות ל-9.6 מיליון שקלים. כששאלתי אותו על כך בראיון לפני הבחירות, הוא התלונן שהשאלה הזויה ואף אחד במדינה לא מתעניין בזה. צודק, מן הסתם.

בבחירות המקדימות האחרונות שלו בנט רץ נגד עצמו, סליחה, נגד איזה מועמד קש. הוא גייס לצורך ה’ניצחון’ מיליוני שקלים ואז השתמש בהם, בניגוד לחוק, בבחירות הכלליות.

יועצו האסטרטגי של בנט, משה קלוגהפט, קיבל שוב ושוב סכומים אסטרונומיים בלי מסמכי התקשרות תקינים. המבקר הוא זה שמציין את כל העובדות המדהימות הללו, הוא גם קונס את המפלגה, אבל משום מה הוא לא מעביר אף פעם את הממצאים למשטרה.

אולי יש סיבה שאין ניירות ואסמכתאות? אולי יש סיבה שמועברים כספים שאמורים לממן פרסומים שונים בזכות המפלגה, אבל אין תיעוד לפרסומים? טוב, נו, לא צריך להגזים, מה פתאום משטרה? מה זה בל”ד? שם עבירות על חוקי מימון בחירות שוות דפיקות על הדלת בשש בבוקר ומעצרים.

במקרה של בנט, נסתפק בנו נו נו ועוד קנס.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר פורסם ב’הארץ’