במסגרת הטקס שנערך הבוקר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בהשתתפות משפחתו, חבריו ומכריו של פרס ז”ל נשאו דברים נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונכדותיו של פרס ז”ל – יעל ומיקה.
לטקס הגיעו אזרחים מכל גווני האוכלוסייה, שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לנשיא התשיעי ולצפות בחשיפת מצבתו.
הנשיא ריבלין פתח: “בראש השנה האחרון, עת עמדתי בתפילה, מחשבותיי נדדו אליך. נזכרתי, בסיפור המצמרר על הפרידה מסבך, הרב צבי הירש מלצר. לא פעם ולא פעמיים, שמעתי אותך מספר את הסיפור הזה. היית חוזר עליו, שוב ושוב, במיוחד ברגעי קריאת שמות הנספים, בטקס ‘לכל איש יש שם’.
“הכרתי את סיפורך בעל פה. הכרתי את המילים בהן תבחר. ובכל שנה הקשבתי לך, מספר את הסיפור הזה, בהתרגשות, בעוצמה, כאילו זו הפעם הראשונה. ילד בן אחת עשרה, בדרכו לארץ ישראל, נפרד מסבו הגדול, שמוסר לו צוואה בת שלוש מילים: ‘בני, תהיה יהודי’. בני זוכר שיום אחד, שאלתי אותך, איזו מידה הדברים הללו, עדיין מהדהדים באוזנך? ואתה ענית לי תשובה שהפתיעה אותי. ‘ללא הרף’, כך אמרת.
“חשבתי על הסיפור הזה, גם ברגעי הפרידה ממך, ילד יהודי, מוקף במנהיגי העולם כולו. חשבתי על המתח הזה, בין מחויבות יהודית לאומית, לבין היותך איש העולם הגדול, אדם עם חזון גלובלי, קוסמופוליטי. שאלתי את עצמי איך יישבת בין השניים. וחשבתי, על תפילת ראש השנה, שבה יש ביטוי מובהק, לכמיהה הזו ממש, לכמיהה היהודית, לתקן, לא רק את העם שלנו, אלא לתקן עולם. ממרחק הזמן, ברור לי שצוואת הסבא, היתה גם צוואתך עבורנו: להיות יהודים, יהודים הנאמנים לעמם ולמורשתם, ויהודים החפצים באותה נשימה ממש, בטובת העולם, בתיקונו, ובבניין עתידו, שהוא גם עתידנו”.
ראש הממשלה אמר: “אני מבקש להודיע כאן שלאור בקשתי, החליטה הוועדה לאנרגיה אטומית לקרוא למתחם שבו פועלת הקמ”ג בדימונה ‘המרכז למדעי הגרעין על שם שמעון פרס’ – כך יאה לאיש חזון ואיש מעשה בשיעור קומתו.
שמעון התהלך בינינו כמגדלור של ידע וסקרנות. בעיניים נוצצות הוא טווה חלומות, רקם תקוות, טען את מצבר האופטימיות הבלתי מתכלה שלו. הוא הותיר לנו צו שהגה עוד בעלומיו – להקים ולקיים מדינה שלא תבייש את אבותינו לפנינו ולא תאכזב את בנינו אחרינו. נעשה הכל שמעון היקר כדי שאכן כך יהיה.
אני מבקש להוסיף משהו אישי: בשבועות שחלפו מאז נפרדנו משמעון האהוב אני חושב עליו רבות. אני נזכר בשיחות המעמיקות איתו, בהתנצחויות, בהסכמות. אני נזכר במשפטים השנונים, לפעמים המצחיקים עד דמעות ששמעון ירה מפיו בחיתוך דיבורו המיוחד במינו. מי כאן לא יכול לחקות את שמעון, אני מתוודה שגם אני חוטא בכך מעת לעת, מתוך הערכה ומתוך חיבה עמוקה ומתוך היותו חלק בלתי נפרד מנוף חיינו ומחיי מדינת ישראל.
בדיוק כפי שאמרתי בפתח ישיבת הממשלה לאחר מותו, אמרתי: ‘זהו היום הראשון של מדינת ישראל בלי שמעון פרס’, ועכשיו אנחנו כבר שלושים יום של מדינת ישראל בלי שמעון פרס.
יונה ברטל, אחת מאותן העוזרות הנאמנות והמסורות של שמעון אמרה לי ששמעון אמר לה שהוא מרגיש שהקרבה בינינו נוצרה מאוחר מדי, שהחמצנו הרבה שנים בהן כל אחד מאיתנו היה מבוצר בצד שלו, מאחורי המתרס הפוליטי. באופן אישי אני מרגיש שזה נכון. הקרבה בינינו התחזקה מאוד בשנים האחרונות ומשום כך תחושת האובדן שאני מבטא היא לא רק לאומית, היא לפני הכל אישית. אני יודע שזה נכון לגבי כל מי שנמצא כאן, לרבים-רבים אחרים.
רעייתי שרה סיפרה בשעות שלפני לכתו של שמעון שבמידה רבה הוא מזכיר לה את אביה המנוח, שמואל בן ארצי. גם לי שמעון נקשר בזיכרון של אבי המנוח, פרופ’ בן ציון נתניהו.
אתמול קיבלתי ממשרד הביטחון עותק של מכתב ששלח אבי לשמעון יומיים אחרי נפילתו של אחי באנטבה.
הנה המכתב: “מר פרס היקר, אף על פי שעומק הכאב שאני שרוי בו עדיין מונע ממני למצוא את המלים הנאותות להביע רגשותיי ומחשבותיי בשעה זו לא אוכל עוד לדחות אף ליום נוסף אחד את ביטוי הערכתי ורחשי תודתי העמוקה על ההספד הכביר שנשאת על יוני.
“היה בנאומך גילוי מהתעלות הרוח שבה ניחנו בכירי מנהיגינו מאז ומתמיד. מיצית בו את הרגשת העם כולו ואת רגשות שוחרי החופש בעולם. העלית בו על נס את גבורת צבאנו שאין מעל לו בצבאות העמים ותיארת בקווים בולטים ואדירים את דמותו הנהדרת, הבלתי נשכחת של יוני, אהובנו, שהוא היום אהוב העם כולו.
“הקמת בנאומך את המצבה ואת הכתובת והרי דבריך יישמעו לעולם בשירות בנינו על גיבוריהם בדורות הבאים. קבל נא את הבעת הערצתי העמוקה”.
במלאות שלושים להליכתך מאיתנו, שמעון היקר, קבל נא את הבעת הערצתו העמוקה של העם כולו. יהי זכרך ברוך”.
במסגרת הטקס נחשפה מצבתו של פרס עליה מופיעים שלושה ביטויים שונים על פי בקשת המשפחה:
הפסוק מן התנ”ך: “וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה” (ישעיהו פרק ב’),
ציטוט של דוד בן גוריון העוסק בצביונה הרוחני של ישראל: “דמותה הרוחנית של ישראל ואיתנותה הפנימית יהוו בעתיד הגורם הראשי בביטחוננו ובמעמדנו הבינלאומי”.
וביטוי מטעם חיים נחמן ביאליק: “עוד מזמור אחד היה לו – והנה אבד המזמור לעד”, אחרי מותי.
כמו כן, בטקס צוינו קורות חיו של הנשיא התשיעי שגם כן יוצגו בחזית המצבה כנהוג בהר הרצל:
שמעון פרס, בן שרה (לבית מלצר) ויצחק (געצל) פרסקי, וישניבה2.8.1923 כ’ באב ה’תרפ”ג ,תל-אביב 28.9.2016 כ”ה באלול ה’תשע”ו
מהאבות המייסדים של המדינה, אותה שירת כל חייו. כיהן כנשיאה התשיעי של ישראל וכראש ממשלתה, מילא שורה ארוכה של תפקידים בראשם שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר.
ממניחי התשתיות ליכולות ההרתעה וההגנה של המדינה וממקימי הכור בדימונה והתעשיות הביטחוניות. הנהיג את ישראל כמעצמה מובילה בטכנולוגיה ובחדשנות. פעל ללא לאות לקידום הסכמי השלום בין ישראל ושכנותיה ולחיזוק חיים משותפים וסובלנות בתוך מדינת ישראל.
בוגר ‘בן-שמן’ וממייסדי ‘אלומות’. מדינאי, אוהב ספר, שירה ואמנות, חתן פרס נובל לשלום, איש חזון ומעש.