הגאון רבי משה יהודה שניידר, החברותא של הגראי״ל שטיינמן, מספר על שאלות ואנקדוטות משולחנו של ראש הישיבה בימים הנוראים והחגים.
“לפני הרבה שנים היה לי ספק אם מותר לומר תהילים בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד”, מספר הרב שניידר. “ובלכתי בראש השנה ברחוב, ראיתי את הגר”ח קנייבסקי (כשחוזר מאמירת תשליך), ושאלתיו שאלה זו, ואמר לי בפשיטות דהוי הפסק.
“אחר כך הרציתי הדברים לרבינו, ושאלני מאי שנא תהילים מכל הפיוטים שאומרים במוסף שאינן חלק מהתפילה, רק בקשות ושבחים, וכך תהילים. אך בשנה זו, כשחזרתי לרבינו על הדברים, אמר לי דשאני הפיוטים שמדברים מעניין היום, מה שאין כן תהילים, וממילא אין להפסיק באמירת תהילים בין התקיעות”.
ומה עם ברכת ‘אשר יצר’, למי שנזדמן לו בין התקיעות? “אמר שימתין מלאמרו עד לאחר סיום התקיעות”.
ממשיך הרב שניידר ומספר: “בימים נוראים וימי החג, זכינו שיברך רבינו ב’מי שבירך’ את כל התורמים לצדקות השונות, ותומכי תורה לישיבות הקדושות והכוללים וכו’, ולמעוכבי זיווג וחשוכי בנים, ובסוף הוסיף לברך את כל ישראל. אך בכל פעם נזהר להדגיש, שהברכה היא רק לראויים לברכה, כל פעם בנוסח אחר.
“ופירש דבריו דכשאומר כל היהודים, הרי אפילו משומדים בכלל, ואף אם יפרט מי שמתנהג כשומר תורה ומצות, האם כל מי שחובש כובע ומעיל זה ראיה שהוא בסדר?!”
הרב שניידר מדגיש: “עלינו לראות מזה כמה מברך מעומק הלב, ולכן נזהר כל כך שלא להתפלל ולברך למי שאינו ראוי לברכו”.
הרב שניידר סיפר עוד:
“שאל ידידנו הגאון רבי אפרים שטראוס איך זוכים לחשקת התורה? והשיב לו רבינו במתק לשונו ‘מֶענעמט אשווערד און מעהארגעט דעם יצר הרע’ (-לוקחים חרב והורגים את היצר הרע). וכששאלו: היכן נמצאת החרב הזו? אמר רבינו שיתפלל אלוקי נצור…”