מה הוא חשב לעצמו למען השם? בין פואד ז”ל לדונלד טראמפ

מה שמוזר היה בהתנהגותו של בן אליעזר הוא לא רק התעלמותו מעונת הצייד וחוקיה החדשים, אלא עצם העובדה שהוא בכלל נכנס מרצונו לאזור הסכנה. וזה עוד אחרי מחלה קשה, בגיל מופלג וכשהוא יודע היטב מה הוא מסתיר ומה יקרה אם זה יתגלה. מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?

כיוון שפואד היה ממזר לא קטן שצבר בצבא ובפוליטיקה קילומטרז’ של תכנונים ודפ”אות, לא ניתן להשיב על השאלה הזאת בהסברים מתחום האינטיליגנציה. התשובה מונחת ככל הנראה בעולם הרגש. זכרי האלפא מהדגם שלו מחזיקים בחגורת נפץ התאבדותית כי הם לוקים בשתי תסמונות פסיכולוגיות: חמדנות של כבוד ותחושה מדומה של חסינות. המוח משדר לעצמו: 1. עוד לא נאהבתי די. 2. לי, בניגוד לאחרים, זה לא יקרה.

אותו דבר קרה לדונלד טראמפ וכנראה מאותן סיבות. אחרי שאתה שומע את הדברים שהוא אמר בהקלטה ההיא, התגובה המיידית שעולה היא – איך הוא העז בכלל לרוץ לנשיאות? הוא באמת חשב לעצמו שאחרי כל הפרובוקציות ובתוך המעצמה האלקטרונית המובילה לא תצוף יום אחד עדות שתחשוף אותו?

מה שמדהים במיוחד בסיפור הזה, הוא לאו דווקא טראמפ אלא ארה”ב המדינה. כיצד יתכן שהמפלגה הרפובליקנית, אדירת הממדים והנסיון, על כל מנהליה וגנרליה, לא עשתה מאמץ מינימלי למנוע את הביזיון הזה מראש? הרי ברור שהקלטת המפלילה אינה מכילה פליטת פה או הגזמה, בסגנון הפאב או יציע האוהדים. כל בר דעת מבין שהיא משקפת אופי בריוני. פירוש הדבר שהקולגות של טראמפ יכלו ליירט את מועמדותו בקלות בשלב מוקדם של הקמפיין – אבל הם התרשלו.

והנה לכם עוד משל ודוגמא לשקיעת האימפריה האמריקאית.

• עוז אלמוג הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.