בימי קדם התבססו חיי המסחר על יריד שנתי גדול. ליריד הזה היו באים סוחרים מכל האזור. אלה מביאים עמם סחורות, ואלה באים לקנות את הסחורות ולהצטייד במלאי למשך השנה הבאה.
הסוחרים הזריזים מקדימים ויוצאים אל היריד מבעוד מועד, כדי להיות בו מתחילתו ולקנות את כל הסחורות הטובות.
אחרים מתאחרים קצת ובאים אחרי שהוא כבר התחיל. ולבסוף באים אלה שהתמהמהו, לא זכרו לצאת ליריד בזמן, ובכל-זאת הם באים לשעת נעילתו של היריד ומוצאים סחורה כלשהי שממנה יוכלו להתפרנס.
הזריזים והמאחרים
חודש תשרי נמשל ליריד שנתי.
בחודש הזה מצטיידים ב’סחורה’ לכל השנה. ראש השנה נותן לנו קבלת עול מלכות שמים. בעשרת ימי תשובה אנחנו לומדים לתקן את מעשינו ולשוב אל אבינו שבשמים. ביום הכיפורים אנו חושפים את הקשר הפנימי העמוק של כולנו עם הקב”ה.
חג הסוכות מעמיס על עגלתנו את ערכי האחדות ואת מאגרי השמחה.
כך החודש הזה מעניק לנו מטען רוחני עשיר, שממנו אנו חיים כל השנה.
הזריזים והחכמים התחילו להתכונן ל’יריד’ חודש מראש. מיד בראש חודש אלול החלו להכין את ליבם ונפשם לקליטת השפע הגדול של חודש החגים. הם טיהרו את עצמם, עשו חשבון נפש על השנה החולפת, ייחדו יותר זמן ותשומת לב לעניינים שברוח, לתורה, לתפילה ולעבודת ה’. בהגיע ראש השנה כבר עמדו מוכנים לשאוב ממנו מלוא חופניים.
אחרים התעכבו קצת. רק בעשרת ימי תשובה נזכרו שצריך להתנער, לעשות תשובה ולהתכונן ליום הדין. אבל עדיין הספיקו לעלות לרכבת, ולפחות מכאן והלאה הכשירו את המוח והלב לקלוט את אורות החגים והצטיידו ב’סחורה’ היקרה.
המאחרים הגיעו אל ה’יריד’ אחרי יום הכיפורים. טרדות היום-יום סחפו אותם, והם לא שמו לב ללוח השנה המתקדם. פתאום יום הכיפורים מאחוריהם, והם קולטים שלא הספיקו להתכונן כראוי.
אבל לפחות עכשיו הם כאן, והם מנצלים את חלקו השני של החודש, את החגים השמחים, כדי להצטייד במטען רוחני לשנה החדשה.
ויש האחרונים, שגם חג הסוכות הוחמץ אצלם. החגים חלפו זה אחר זה, בלי תשומת הלב הראויה, כשהראש היה במקומות אחרים לגמרי.
פתאום הם קולטים: עוד מעט היריד ננעל, והם יישארו בלי סחורה! ואז הם שומעים הכרזה: “רכבת אחרונה ליריד”. הם קופצים על הקרון ומגיעים ליריד בדקה האחרונה, בערב שמחת תורה.
שעת הצטיידות
אך מתברר שלעולם לא מאוחר.
גדולי החסידות אמרו שבשמחת תורה עדיין אפשר ‘לעלות על העגלה’ ולהצטייד בכל המטען הרוחני הדרוש למשך השנה.
בחסידות יש משפט מופלא עוד יותר: “כל מה שמשיגים בראש השנה וביום הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, משיגים בשמחת תורה על-ידי שמחה וריקודים”.
השמחה הטהורה של יהודים עם ספר התורה מטהרת את הנפש ומחברת אותנו עם הקב”ה לא פחות מהצום וההכאה ‘על חטא’ ביום הכיפורים. זו ההזדמנות לכולנו לצאת בריקוד נלהב ולנצל את השעות היקרות של שמחת תורה כדי להצטייד בשפע של שמחה למשך השנה כולה.