שושה גרינפלד, אחותו של חנוך גרינפלד, שאיבד את בנו ובתו אחינעם ונבו ז”ל בתאונת דרכים ביום שני בלילה בגיאורגיה, פרסמה בדף הפייסבוק שלה דברים שאמר אחיה – ששחזר את הלילה הטרגי.
“דברים שסיפר אחינו הטוב והגיבור חנוך שבלעדיו הייתה המשפחה נשארת מתחת למצוק בלי שאיש יודע:
הלילה היה ערפילי נסענו על עשר קמ”ש. ברגע אחד, אני לא יודע מה קרה, ולמה, הרכב איבד שליטה והתהפכנו למורדות הצוק.
זה עניין של שניות. אני לא זוכר מה קרה, כשפתחתי עיניים הייתה דממת מוות. וחושך. ברגע הראשון חשבתי שאני מת ושככה זה נראה אחרי המוות. אבל אז ראיתי את אחינעם, וכשהבנתי שהיא לא איתנו רציתי באמת לא להיות. הרמתי אותה. חשבתי שרק אני נשארתי. הסתכלתי לקצה הצוק אבל אז שמעתי קול קטן קורא לי: ‘אבא’.
זה היה עברי שהציל את חיי. התחבקנו. השארתי אותו בנקודה מסויימת, ביקשתי ממנו לחכות לי, אבל ראיתי שהוא הולך אחרי לכל מקום ופחדתי עליו.
מצאתי את נעה למטה. היא שאלה איפה הילדים ואמרה שהיא לא מרגישה את הרגליים. לא סיפרתי לה על אחינועם. עברי המשיך ללכת אחרי לכל מקום.
מצאתי את חבל הסנפלינג שהבאתי איתי ועוד כמה חפצים שהג׳יפ המתגלגל השאיר אחריו. עליתי למעלה עם עברי עד למקום שבו כבר לא יכולתי לטפס כשאני סוחב אותו.
קשרתי אותו שלא ייפול והבטחתי לו שאחזור לקחת אותו. מולי היה קיר תלול גבוה מאוד. שלוש פעמים ניסיתי לטפס, נאחז בכל מה שיכולתי והחלקתי למטה, כשאני עוצר את עצמי על אחד הסלעים.
ראיתי אורות של ג’יפ מתקרב וידעתי שזה הצ’אנס האחרון שלנו. אני לא יודע איך, אבל אז פשוט טיפסתי למעלה. עצרתי את הג’יפ. ירדו שלושה גיאורגים גברתנים. קשרתי את החבל לוו הגרירה שלהם וניסיתי להסביר להם שאני רוצה שיעזרו לי לרדת כי הבן שלי שם. הם ואני מדברים בשתי שפות.
כשהם הבינו שאני רוצה לרדת הם נבהלו ואמרו לי: לא לא לא ותפסו אותי בכוח כדי שגם אני לא ארד. אבל אני הבטחתי לעברי שאחזור לקחת אותו. עשיתי את עצמי כאילו שאני מסכים לא לרדת, ואז כשהם עזבו אותי ברחתי וגלשתי למטה עם החבל. קשרתי את עברי וצעקתי להם שימשכו אותי.
הם העלו אותנו למעלה במהירות. למרות שהיה קור כלבים, אחד מהם הוריד את החולצה והמעיל, וכיסה אותי ואת עברי. הם הזמינו צוותי חילוץ שעבדו במיומנות וחילצו את כל היתר”, כתבה שושה.
הלווייתם של אחינעם ונבו גרינפלד ז”ל, תתקיים במצפה נטופה מחר (שישי) בשעה 10:00 בבוקר.
משפחת גרינפלד – ההורים חנוך ונעה, והילדים יפתח בן ה־11, אחינעם בת ה־10, עברי בן ה־7 ונבו בן ה־5, יצאה לטביליסי ביום ראשון והייתה אמורה לחזור ארצה אחרי סוכות.
ביום שני בערב הם היו בחבל טושטי (Tusheti) ושם אירע האסון. ככל הנראה בגלל מזג האוויר הסוער והערפל, הג’יפ שבו נסעו סטה מהכביש והידרדר עשרות מטרים לתהום.
כתוצאה מהתאונה אחינעם ונבו נהרגו. האם נעה נפצעה קשה מאוד, האב חנוך נפצע קל, והילדים יפתח ועברי נפצעו במצב קל ובינוני.