בשבוע שעבר קניתי הביתה לוח שנה חדש עם הרבה מידע ונתונים. אשתי, שתהיה בריאה, לא ממש התחברה.
"איפה 'לוח ציון ירושלים' שאני אוהבת?" שאלה.
מאז ילדותה היא רגילה ללוח הזה, עם האיור הדהוי האדמדם של מגדל דוד, והפתגם החכם שבתחתית העמוד.
לא מעט אנשים עשו הרבה כסף מאנשים שמתקשים לזוז מהמקום הנוח והמוכר שלהם.
הספר "מי הזיז את הגבינה שלי" נמכר במיליונים, וחברת 'אוסם' ממשיכה למכור הכי הרבה איטריות, למרות שיש חברות שמוכרות את אותה איכות - אך בחצי מחיר.
חיינו סובבים סביב הרגלים ונוחות, כי ככה הכי קל להתמודד, אבל כך גם נשארים תקועים בתוך ה'בועה'.
חשבת על כך שבמקום אחר אולי מחכה לך יותר (סיכויים / אפשרויות / כסף / הנאה וכו')?
אבל הקיבעון הנורא הזה, משאיר אותנו צמודים לאותו מקום עשרות שנים.
ימים אלה שבין ראש השנה ליום כיפורים הם ימים מיוחדים שבהם יש לנו יכולת לשנות ולהשתנות, כי ה' קרוב אלינו יותר, ומסייע הרבה יותר.
'הדחיפה' של ראש השנה בהתחלה, וה'פינאלה' של יום כיפור בסוף, מציבים לנו מסגרת בת עשרה ימים שבהם האטמוספירה הפנימית שלנו יכולה להיות רצינית, מעמיקה ו'נוגעת' יותר.
ומכיון שהמוטיב הוא להכיל ולתת יותר, שבתי לחנות וקניתי לאשתי שתחיה, את 'לוח ציון ירושלים' שהיא אוהבת.
שתהיה לנו שנת ציון וירושלים.
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות
