אלפי בני אדם לווי הבוקר (שישי) למנוחות את הנשיא התשיעי וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ז”ל, שנפטר שלשום בגיל 93., בטקס ממלכתי בהר הרצל, לאחריו נטמן הנשיא בחלקת גדולי האומה, בין ראשי הממשלה יצחק שמיר ויצחק רבין ז”ל.
נשיא המדינה ראובן ריבלין היה ראשון הסופדים לפרס: “אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה שמעון, ‘כנשיא אל נשיא’, כפי שנהגת לומר בכל פעם שהתקשרת לחזק ולתת עצה טובה. אני מדבר ועיני מחפשות אותך, אחינו האהוב, אחינו הבכור, ואתה אינך.
“אתה נאסף אל אבותיך היום באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך, לא נטמנת אמונתך. היית איש אחד שנשא אומה שלמה על כנפי הדמיון, על כנפי החזון”.
הנשיא ריבלין הוסיף: ”זהו יום עצוב שמעון, זהו יום עצוב. מסע החלומות שלך שהחל בוישניבה שבפולין, מגיע לסיומו בירושלים בירתנו, גם היא, חלום שהפך למציאות. מותך הוא אובדן אישי ולאומי אדיר כפי שהוא חותַם של עידן, תום עידן הנפילים, שסיפור חייהם הוא סיפור דברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל.
”זו התחושה העמוקה שלנו היום. תחושה שתם פרק בחייה של אומה, תם פרק בחיינו. הפרידה שלנו ממך, היא גם פרידה שלנו מעצמנו. כשאנו רואים את מנהיגי העולם, ידידינו מקרוב ומרחוק, אשר הגיעו לכאן לחלוק לך כבוד אחרון, אנו מבינים שלא רק כאן אלא בעולם כולו יתגעגעו אליך. ואנחנו, כולנו, כבר מתגעגעים”.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ספד לפרס ואמר: “היה שותף בכיר בתחיית העם היהודי. פרס המריא על כנפי החזון, אך ידע שההמראה עוברת בדרך החתחתים של הפוליטיקה”.
נתניהו פנה למנהיגים העולם שמשתתפים בהלוויה: ”באתם מקרוב ומרחוק לירושלים לחלוק כבוד לאחד מהאבות המייסדים של מדינתו, אחד המנהיגים הדגולים שקמנו לעמנו. מנהיג, בעל שיעור קומה בעולמנו. שמעון פרס המופלא שהיה שותף בכיר בתחיית העם היהודי. פרס המריא על כנפי החזון, אך ידע שההמראה עוברת בדרך החתחתים של הפוליטיקה”.
נתניהו הוסיף: “אין זה סוד ששמעון ואני היינו יריבים פוליטיים, אבל במהלך השנים נעשינו ידידים, אפילו ידידים קרובים”. נתניהו הזכיר כי פרס נהג לספר כי בכה בעת שבישרו לו שיוני נתניהו נפל במבצע אנטבה. “בכית על יוני, היום אני בוכה עליך. כולנו אוהבים אותך”.
יו”ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אמר בהלוויה: “מילותיך, שמעון, היו תמיד מדודות להפליא. משפטיך בנויים לתלפיות, כיאה לאיש הגות וספר מושבע. אבל ניחנת בסגולה: מלים יפות לא היו אצלך תחליף לעשייה, ולא הסתפקת באמירות מהשפה ולחוץ. זכית להיות אחד מגדולי מעצבי פניה, דמותה וחוסנה של ישראל”.
אדלשטיין סיפר: “בהיותי אסיר ציון, סיפרה לי אמי, בביקור נדיר מאוד של משפחה, עד כמה שאתה דואג לשלומי ופועל בשחרורי, והכל עשתה במילות קוד. הוכחת שוב ושוב, עד כמה גדול העם הזה, למרות מימדיו הגיאוגרפיים והדמוגרפיים המוגבלים. לעגת לגיל, ניסית לשפר.
“למדנו ממך לא לוותר ולא להתייאש, היית לנו מגדלור של אופטימיות, ממך קיבלנו פרופורציות נכונות. חלומך היה רועה צאן. הגשמת את החלום. היית כרועה דרך. כיהנת 48 שנה בכנסת. שימשת יושב ראש הכנסת, והיית חלק מתבנית המשכן”.
הנשיא האמריקני לשעבר ביל קלינטון ספד לפרס ואמר: “יותר מ-70 שנה הוא שירת את הציבור והיה לי הכבוד לחלוק יותר מ-25 שנים מהתקופה הזו. קודם בניסיונות השלום בין ישראל לפלסטינים ואז סתם כחברים. תמיד הייתי נדהם מהיכולת הבלתי נגמרת שלו לנצל את ההזדמנויות שכל יום חדש מציב.
קובי גדעון, לע”מ
”פרס היה מישהו שאפשר להקשיב לו ולצחוק איתו. היתה לו יכולת להימלט מאפשרויות קשות ביותר לעבר אפשרויות חדשות. אני חש כבוד גדול שהמשפחה ביקשה ממני לספר כמה היה חשוב למישהו שהוא לא אזרח המדינה הזאת. קיבלתי ממנו השראה גדולה, הוא נגע בלבם של רבים”.
פרופ’ צביה ולדן, בתו של נשיאה התשיעי של ישראל שמעון פרס, ספדה: “אני נפרדת היום משני אנשים, מפרס שמעון, שימון או כבודו, כלומר כבוד הנשיא, וממי שאימא קראה לו בוז’יק, ואני אבא, סבא וסבא רבא. לראשון, פרס של המדינה, פרס של העם, פרס אזרח העולם – יספדו אחרים. אני אחלוק אתכם כמה רגעים פרטיים.
“העולם יזכור את פרס הנחוש, שלעולם איננו עוצר, שממשיך לרוץ למרות המכשולים והנפילות שבדרך. אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת בביתנו. כשהוא הראשון לקום לקידוש, מחזיק בידו את הברכון עם שירי השבת, המודפס בגופן קטן, מפענח את מילות השירים דרך העדשות העבות של משקפיו. לא מדלג על אף מלה, שר במלוא הגרון”.
בנו ד”ר יוני פרס, אמר: “אבא היה אדם מאד רגיש ואכפתי כלפי כל אדם באשר הוא. נטול אגו, מביט לכולם בגובה העיניים ותמיד קשוב , מתעניין ותומך. אהב מאד את המשפחה ולא פחות את חברי המשפחה החדשים שהצטרפו למשפחה מלוכדת ואהובה”. יוני הוסיף: “קיימת את הבטחת לסבך ולא שכחת להיות יהודי”.
“בשנים האחרונות, הייתה לו עדנה ותמיכה חוצת גבולות, בארץ ובעולם, וכל כך שמחתי לראותו מתמוגג מגלי האהבה, אשר גרמו לו להגיע לשיא פריחתו. כשנשאל מה היה רוצה שיכתבו על מצבת קברו לאחר מותו, הוא אמר ,ללא היסוס, ‘מת בטרם עת’. ואכן, אבי היקר, כך אני מרגיש – שהלכת מאיתנו בטרם עת. יכולת לתרום עוד רבות”.
בנו חמי פרס, ספד: “בעשור האחרון של חייך היית מוקף אהבה ללא גבולות, ובקת עולם, חסרת תקדים. לו רק יכולת לראות לרגע קט את תמצית האהבה כאן, בתחנה האחרונה. כמה נרגש היית, מודה לכל מי שהגיע, מקרוב ומרחוק.
“העדפת את האפשרויות הטמונות בדמיון, על פני שקיעה בתמונות הזיכרון. יותר מכל ציווית לנו את המחר. עוד בחייך הספקתי לומר לך שאני אוהב אותך, אך לא שיערתי עד כמה עזה אהבתי אליך.
“רק כאב האובדן וצער הפרידה שאופף את כולנו כאן יחד, למדוני. לבטח נצעד בדרך שסללת לנו. היה שלום מורי ורבי. נוח בשלום אבא וסבא אהוב שלנו”.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שהיה אחרון הסופדים, אמר בדברי ההספד: ”הייתי הנשיא האמריקני העשירי שנפגש עם פרס, והעשירי שנשבה בקסמיו”.
קובי גדעון, לע”מ
לדברי אובמה, נוכחותו של אבו מאזן בהלוויה היא תזכורת חשובה לשלום הבלתי גמור, כלשונו. “העם היהודי לא נולד לשלוט על עם אחר. פרס התעקש שהפלסטינים צריכים להיות שווים ליהודים בזכויותיהם, ושגם להם צריכה להיות מדינה פלסטינית.
“אין כבוד גדול יותר בשבילי מאשר להיות כאן בירושלים להיפרד מחברי שמעון פרס. הוא הראה לנו שצדק ותקווה הם בלבו של הרעיון הציוני”. אובמה הוסיף: “פרס לא הספיק לחזות בחזון השלום שלו מתממש”.
הוא נפרד ממנו בעברית: “שמעון, תודה רבה, חבר יקר”.
אחרי הקבורה אמרו שלושת ילדיו של פרס את הקדיש.
Amos Ben Gershom/GPO
בתו צביה ולדן אמרה את הקדיש בנוסח הרפורמי – תוך הרחבת סיומת הקדיש בנוסח: “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני האדם/ועל כל יושבי תבל”.
מקורבים לה הסבירו: רפי וציקי ולדן הם חברי הקהילה הרפורמית ‘בית דניאל’ בתל אביב וחברי המועצה הציבורית של התנועה בארץ.