חומות השבת קורסות: השנה שבה נפרץ הסטטוס-קוו באופן רשמי

את סיומה של השנה הכתימו חילולי השבת בתל-אביב. לפתע התברר לנבחרי הציבור החרדיים כי במשך שנים נוהגים גופים ציבוריים שונים לצפצף על החוק, המחייב מנוחה בשבת.

אם בתחילה הרימו קול זעקה, ושר הבריאות יעקב ליצמן אף איים לפרוש מהקואליציה, עד מהרה נדמו קולותיהם, כשהם מפטירים קולות שקטים של “ישראל כץ אשם… חיים כץ אשם… המפכ”ל אשם”. קולות, ותו לא.

מי שהיה הראשון השנה לקרר את האמבטיה בכל הנוגע לשבת המלכה, היה דווקא נציג ש”ס בקואליציה העירונית בירושלים.

היה זה באחד מהימים של חודש אדר א’ כאשר יצא חבר המועצה מביתו בדרך “להצבעה חשובה בעירייה”, כפי שסיפר לשכנו בבניין. אבל אז קיבל שיחת טלפון מחבר מועצה חילוני, שמע מה ששמע, ומאותו רגע איש לא הצליח לתפוס אותו. הוא פשוט לקח את הרגליים וברח.

עד עצם היום הזה איש אינו יודע מדוע לא הגיע חבר המועצה הש”סי להצבעה, שיכלה לסכל את פתיחתו של ‘מתחם התחנה’ בשבת, אבל זאת ידוע: חבר המועצה לא התייעץ על כך תחילה עם חכם שלום כהן, יו”ר מועצת החכמים של התנועה.

למרות סיועו הפאסיבי של אותו נציג לחילולי השבת, איש לא הדיח אותו מהתנועה. זו הייתה אדישות-השבת הראשונה לשנת תשע”ו.

המשכה היה באדישות לשאר חילולי שבת ברחבי העיר תל-אביב. לבושתה של שנת תשע”ו.