“היפרדה נא מעלי”: השנה שבה הפילוג הליטאי נהיה בלתי-הפיך

כשהקים הגרא”מ שך זצ”ל בתשמ”ט את ‘דגל התורה’, שהצליחה לזכות בשני מנדטים בניגוד לכל התחזיות, הוא לא חלם שיום יבוא, כמעט חצי יובל שנים אחרי, ותת-תנועה תצמח לה, למפלגה. תנועה שלא זו בלבד שתמרוד בסמכות ההנהגה הוותיקה, אלא אף תנכס לעצמה את השם המקורי ‘עץ’.

כשנשא הרב אברהם רביץ ז”ל, היו”ר הראשון של דגל התורה, בקול מלא פאתוס את דבריו בכנס היסוד באמרו כי “לא יהיו אצלנו סיעות, לא יהיו אצלנו קבוצות אינטרסנטיות כאלו ואחרות” – הוא לא שיער בדמיונו השחור ביותר שיום יבוא והמשפטים הללו יתנפצו אל קרקע המציאות. גם הרב שך, שישב לצדו והאזין בקשב רב לדבריו לא העלה בדעתו את שצופן העתיד.

ההיפרדות נעשתה בשלבים.

היא החלה בהקמת עיתון ‘הפלס’, נמשכה בריצה בנפרד בבחירות לרשויות המקומיות, בהצבעה בלתי ברורה בבחירות האחרונות לכנסת (מי בפתק הלבן ומי למפלגות שונות ומשונות) – אבל הגיעה לשיאה בשנת תשע”ו.

“היפרדה נא מעלי”, אמר אברהם ללוט. “אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה”. השנה, זה קרה בפועל, עת הקימה ‘עץ’ מוסדות לימוד משל עצמה. גני ילדים, תלמודי תורה, בתי ספר וסמינרים.

ועד כמה שזה עצוב, חותך בבשר כל ליטאי באשר הוא, השקפתית וחינוכית נראה כי הגיעה השעה.

היפרדה נא מעלי הוא חלק מצורך מעשי, אולי אפילו חינוכי. דומה שהשנה הגענו אל נקודת השיא, אל נקודת האל-חזור.