היה זה זמן קצר לפני סיומו של מושב החורף של הכנסת, כאשר נכנס ראש הממשלה בנימין נתניהו אל מזנון הח”כים לתפוס לפיו דבר מאכל. התיישבנו לצדו, כמה עיתונאים, לשיחה בלתי פורמלית. בין דא להא הצלחנו לשמוע מפיו הבהרה נחרצת – “ממשלת 61 היא ממשלה מצוינת”, כך אמר.
בהמשך נחלקו הדעות. יש שטענו שהוא אומר זאת לצרכי הפרוטוקול בלבד. וכי מה יאמר, שהממשלה הזו גורמת לו לכאב ראש בלתי נסבל? יש שסברו, שהוא אכן התאהב בגודלה הקומפקטי. שבועות חלפו, ונתניהו הכניס על מגש של כסף אל ממשלתו את מפלגת ‘ישראל ביתנו’.
האיתות הראשון לכך שממשלת 61 היא ‘לא משהו’, בלשון המעטה, ניתן כשהראש הממשלה נאלץ למשוך שוב ושוב את ההצבעה הגורלית על מתווה הגז, משום שלא הצליח לגייס לו רוב בכנסת.
בשביל יו”ר ישראל ביתנו, ח”כ אביגדור ליברמן, לא פשוט היה לקבל החלטה על כניסה לממשלה. אחרי הכול, רק בחודש מרץ תקף בשידור את נתניהו והבהיר קבל עם, אומה ומיקרופון כי ראש הממשלה “שקרן רמאי נוכל – אלו המילים שאני יכול להגיד על ראש ממשלתנו”, חזר והבהיר.
שבועות ספורים אחרי כן, שוב מול מצלמות ועיתונאים, הכריז על הצטרפות. “הארכתי את הפתיל הקצר שלי, היה הגמגום שבעזרתו ניסה למרוח את העיתונאים המציקים, ששלפו ארכיון עשיר של ציטוטי גנאי שלו מהעבר הקרוב.
הוא אמנם לא היה הראשון לעשות מהפך ולהוכיח שעם “שקרן” אפשר לשבת בממשלה אחת. קדם לו יו”ר קדימה דאז, שאול מופז, שרץ להצטרף לממשלת נתניהו השנייה כשברקע אמירות “שקרן” שלו. רק שאצל ליברמן, אל השקרן הצטרפו גם ה”רמאי” וה”נוכל”…