כשפרס העיר את שר המשפטים האמריקני משנתו והתחנן על יהודי שלא הכיר

ח”כ ישראל אייכלר  הכיר את שמעון פרס ז”ל מקרוב 28 שנים, כאשר הוא הגיע לביקור אצל האדמו”ר מבעלזא. “היו לי אתו הרבה שיחות משך הרבה שנים. אני לא יודע מאיפה להתחיל כי אני יכול להתחיל גם מהסוף”, אמר היום אייכלר וגולל את זיכרונותיו, בפתיחת הדיון בוועדה לפניות הציבור על הערכות התחבורה הציבורית לחגים.

“לפני כמה חודשים הוא אמר לי דבר חכמה, משפט אחד כללי מאד מעניין. זה היה כשנשיא המדינה רובי ריבלין ישב שבעה וביקר אותו נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. כשבאתי לנחם, הוא אמר לי משפט כזה: ‘זקנה וצעירות אינם ענין של גיל. כל זמן שאדם יש לו שאיפות וחלומות לעתיד יותר מאשר זכרונות והישגים מן העבר, הוא אדם צעיר. מרגע שהוא מתחיל לספר על ההישגים ועל נוסטלגיה וזכרונות מן העבר יותר מאשר השאיפות והחלומות לעתיד, הוא כבר זקן’.

זה המשפט האחרון ששמעתי ממנו בחייו. אבל היו לנו משפטים הרבה יותר משמעותיים.

הוא סיפר לי אישית שכשעלה לארץ, סבא שלו היה תלמיד ישיבת וולז’ין ולקח אותו לחפץ חיים, זכותו תגן עלינו. הוא קיבל ברכה ממנו, ובירך אותו באריכות ימים.

עוד סיפר, ולא רק לי אלא הרבה פעמים, שסבו כאשר נפרד ממנו בעת שעלה לארץ ישראל עם אביו, אמר לו תזכור להיות יהודי – ‘געדענק זאלס’ט זיין א יוד’… היו כאלה שרצו לשכנע אותו שצריך להקים “עם עברית” במקום העם היהודי וכל החלומות שהיו לכנענים למיניהם בכל הדורות, הם קראו לעצמם כנעניים. שמעון פרס לא קנה את זה.

רק לפני כמה חודשים שמעתי אותו בשמחת שבע ברכות אצל נכד הרב עובדיה יוסף, בנו של הראשון לציון רבי יצחק יוסף. הוא דיבר שם בחשיבות של לימוד התורה, של קיום התורה ועם ישראל בצורה שאף אדם חרדי לא היה יכול לדבר כך.

הוא היה איש שדיבר על המדע, על הטכנולוגיה, על הפיתוח, ועל כל המעמד של העם היהודי בכל העולם, ואמר שכל המדעים וכל הטכנולוגיות מאד חשובות, אבל את זה יכולים לתת אומות העולם, כל אומה בעולם יכולה לעשות את זה. תורת ישראל, בלעדיה, בלי האמונה, בלי התורה, אין עם ישראל ואין עם יהודי.

למרות שאני חייב לומר שאחד מתלמידיו אמר לי פעם, שהעם היהודי וקיומה של מדינת ישראל, זה פונקציה מכך שאומות העולם לא רצו לקבל את העם היהודי בכל מצב, גם אם ניסינו להשתלב. לכן הוקמה המדינה, כשלב ביניים לקבלת העם היהודי לציוויליזציה העולמית. אבל אם הילדים שלי יחליטו שטוב להם להתבולל ולחיות בחוץ לארץ אני לא רואה בזה שום אסון. כך אמר לי אחד מתלמידיו הקרובים.

ואני אמרתי לו אז ששמעון פרס אמר לי, בשעתו כשהיה שר החוץ אצל שמיר, פה בצריפים של משרד החוץ הוא פגש אותי. היתה אז תופעה של טלוויזיה עולמית (mtv) שהיו שרים בגרמניה שירים עולמיים והנוער מאד התחבר לזה. אמר לי אז: אני מאד מודאג שהעם היהודי ייקלע לכפר הגלובלי. העולם הופך לכפר גלובלי, הוא הרי הסתכל על הקוסמוס, על כדור הארץ מלמעלה ואמר העולם יהפוך לכפר גלובלי ולא יהיה שום משמעות לזהות היהודית, כי אם הנוער יחיה מפי ה-mtv, מה הסיבה שתהיה לו להיות פה בארץ הזאת דווקא. הוא יכול להיות בכל מקום.

את זה הוא אמר לי בסוף שנות השמונים כשהיה ברוטציה עם יצחק שמיר, כבר אז הוא ראה את הסכנה של הכפר הגלובלי לנוער הישראלי לעם ישראל ולמדינת ישראל.

… יש לו זכות אחת שאותה אי אפשר לקחת ממנו. לא רק שאי אפשר לקחת ממנו אלא אין מישהו אחר שיכול לקחת לעצמו את הזכות הזאת כמוהו. זה ההחלטה שלימוד תורה ועולם התורה הוא חלק בלתי נפרד מהמערך הביטחוני של עם ישראל.

הוא היה הראשון בימי בן גוריון, כשהיה מנכ”ל משרדו של בן גוריון שקיבל את משלחת הרבנים ודיבר על דחית שירותם של בני הישיבות לומדי תורה. הוא לא עשה את זה מסיבות קואליציוניות.

אגודת ישראל רוב השנים לא היתה בקואליציה. הוא הבין שלימוד תורה בעם ישראל זה חלק בלתי נפרד ממערך הביטחון של עם ישראל. כי בלי לימוד תורה, כל עם אחר יכול להיות פה בארץ הזאת. גם היה לו את הזיכרון של וולוז’ין.

אני חושב שאם רוצים להפיק לקח מהחוכמה, קודם כל הנאומים שלו. הרי לא היה משפט שלא היה בנוי לשון נופל על לשון. מי היום יודע לדבר בצורה כזאת. אבל העיקר זה התוכן של הדברים לגבי המהות של העם היהודי ולגבי לימוד תורה.

אני רוצה לומר גם לראש הממשלה, גם לשר הביטחון וגם לכל האנשים חברי הממשלה. שמעון פרס לא היה היה אדם דתי במובנים שלנו אבל היה יהודי שהבין שבלי התורה לא יוכל לקום עם ישראל ולא יוכל להתקיים. ולכן נרשם בהיסטוריה של העם היהודי כמי שהציל את עולם התורה מידי כל מי שרצו לבטל את עולם התורה, שהפריע להם שיש יהודים שלומדים תורה ולא הבינו מה המשמעות של לימוד תורה, מה התועלת שבדבר והוא זה שעמד כצוק איתן בכל השנים  גם בשנים הקשות.

•

קראו לו המפסידן. אמרו שאפילו אם ילך בבחירות לוועד בית נגד עצמו הוא גם יפסיד. הוא הפסיד כמעט בכל המערכות. אבל הוא היחיד שהיה שר אוצר, שר החינוך, שר תחבורה, שר הביטחון, ראש הממשלה ונשיא.

הוא הגיע לכל התפקידים, ולא רק הגיע לתפקידים בשביל לשבת על הכסא, אלא השפיע בכל מקום שהיה, למרות שהיה נקרא מפסידן. לכל ה”מנצחים” הגדולים, אנחנו כבר מזמן לא יודעים איפה הם. אפשר ללמוד מזה שאפשר להיות לפעמים מפסידן ולנצח במערכה כולה.

… אספר עוד סיפור, סיפור אישי של אדם שישב בבית הסוהר בארה”ב על עבירות כלכליות שם. יהודי שהיה מבוגר והיה על ערש דווי. ביקשנו בשעתו לשחרר אותו הביתה לפני מותו…

איני זוכר אם שמעון פרס היה נשיא המדינה או שיכול להיות שהיה עוד לפני שהיה נשיא. הוא העיר את שר המשפטים האמריקני משנתו בימי החופשה והתחנן בפניו על יהודי שהוא לא הכיר, שישחררו אותו. שר המשפטים אמר: אני לא מאמין שמר פרס מצלצל אלי על דבר כזה… בסוף הוא נתן הוראה ועד שההוראה ירדה לכלא, האיש מת בכלא.

אבל שמעון פרס עשה את זה פשוט מתוך רחמים.

הקב”ה ירחם עליו ועל נשמתו ויזכה לגן עדן ועל הזכויות שעשה ופעל, אני לא צריך להגיד. על מפעל הטקסטיל בדימונה שהקים, הקשרים עם צרפת ואומות העולם. על העניינים המדיניים אני בכלל לא רוצה לדבר. היסטוריונים בעוד חמישים שנה יכתבו מה היה קורה אם היו מקבלים את ההסכם עם הירדנים ואת הסכמי לונדון…

יהי זכרו ברוך.