גם חיללו שבת, גם הצטיירו כחלשים

השיח סביב דת ומדינה בכלל ונושא השבת בפרט, היה לחלק בלתי נפרד מחיי החברה הישראלית, מאז כינונה של המדינה.

בשבועות האחרונים לא יורדות עבודות הרכבת בשבת, מסדר היום הציבורי-תקשורתי משני צדיי המתרס – הן מהצד החילוני והן מהצד החרדי. כשהראשון ברובו משמש כסנגורה, והאחרון כקטגורה.

צמד המילים ‘פיקוח נפש’ הן מילות המפתח בכל האנדרלמוסיה הזו, אך למען האמת זה מעורר קצת גיחוך.

שיבוש בתנועת הרכבות בתחילת השבוע יכולה להביא למצב של פיקוח נפש במדינה שגאה בצבאה, כאחד הצבאות החזקים בעולם.

בשונה מפרשת המשחן – טורבינה ענקית של חברת החשמל אשר היה צורך לשנעה בכבישי ישראל – ויועדה למעבר ביום השבת, הפעם זה היה קצת אחרת. אז היו מי שניסו למנוע זאת, כדוגמת בוזי הרצוג – מזכיר הממשלה דאז, ויוסי ביילין – שר המשפטים באותה ממשלה, כאשר הציגו  חלופות בפני אהוד ברק בכדי להימנע מחילול שבת שיגרור בעקבותיו משבר קואליציוני.  למרות זאת נענו בסירוב – בטענה שאם יסכים להסדר הוא יצטייר בעיני בני שיחו, כדוגמת יאסר ערפאת, אסד ושאר שונאי ישראל – כאחד שאפשר לכופפו בקלות וגם כדי שיוכל להצטייר בעיני בוחריו כאחד שאינו נכנע לחרדים.

אלא שכעת כנראה העדיפו ללכת על כל הקופה, אך בפן השלילי: גם לחלל את השבת, וגם להצטייר בעיני העולם כמדינה כה חלשה, שדבר כה פשוט כמו שינוע חיילים בתחילת שבוע באוטובוסים ולא כפי המסור לנו משנות דור – ברכבות, יכול להביא למצב של פיקוח נפש.

אם כי רק כשבוע לאחר מכן, התבדינו, כשנוכחנו לראות שהשביתו את הרכבת באזור מאוד מרכזי למשך כמה ימים ברצף.

את התוצאה של אותו משחן כולנו יודעים. הטורבינה אמנם הגיעה ליעדה, תוך חילול שבת מחפיר, אך ליהנות ממנה חברת החשמל לא זכתה – הטורבינה ניזוקה בעת פריקתה מהמשאית. את ההון הפוליטי שניסו לעשות על גבה גם לא הצליחו. להפך, אותה טורבינה, או ליתר דיוק אותו אחד

שדאג להעברתה, היה בעקיפין הדומיניסט שגרם להפלת ממשלתו בתוך חודשים ספורים. מעל מאה מיליון שקלים ירדו לטמיון. עשרות, אם לא מאות עובדים, הפסידו את מנוחת השבת השבועית שלהם, ושבת אחת שתבעה את עלבונה.

דבר קטן וחיובי נשאר לנו מזה.

מאחורי הפרגוד, איפה שאנו בוחרים בין ימין לשמאל, דת/מסורת או להיפך, דווקא שם אנו זוכרים את השבת בכלל והמשחן בפרט. יהדות התורה ו’השבת’, מילה שתויגה לאחר פרישתה של המפלגה מאותה ממשלה, שמקום קבורתה לא נודע.

•

המשגיח הגה”צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל, הרבה לעורר על החשיבות בשמירת שתי השבתות האחרונות של השנה, על כל פרטיה והלכותיה, ואף להחמיר בהן חומרות שאינו נוהגם במשך שבתות השנה.

המקור לדבריו במסכת שבת  דף קיח:  “אמר ר’ יוחנן משום רשב”י, אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים” – ומבאר המשגיח: אם שמירת שתי שבתות של כלל ישראל יכולה להביא לגאולה, אזי שמירת שתי שבתות אצל היחיד מסוגלת להצילו ולגואלו שיזכה לשנה טובה ומתוקה.

זה מדבר אל כולנו. עדיין לא מאוחר, לא הפסדנו את הרכבת. יש כל כך הרבה דברים יפים וחיוביים בשבת של כולנו, חבל לתת לרכבת לדרוס אותם.

ולהבדיל בין עולמה של תורה, לעולמו של חולין: ברצוני לסיים עם ציטוט אחד מנאומיו של המנוח מנחם בגין ז”ל, אשר נאמרו בעת הקמתה של המדינה: “מדינת ישראל היא זו שהקימונו. נשמור על המדינה, נשמור על ישראל. ומבחינה זו אולי יקופל כל הרעיון החברתי והממלכתי בפסוק אחד שהובא בכתבי אחד העם: יותר משישראל שמרה על השבת, השבת שמרה על ישראל”.