רגע לפני שנכנסתי לחדרו של ח”כ יעקב מרגי, יו”ר ועדת החינוך בכנסת, העפתי מבט חטוף לעבר החדרון הקטן בו יושבים עוזריו המסורים, אבי רוזן ונתי חייק.
צריך לראות כדי להאמין: השולחן הוא כמו חפ”ק צבאי לכל דבר. דפים מודפסים מהודקים לחוברת ועליהם רשימות של ‘מקרים’. מאחורי כל ‘מקרה’ עומדת בת אומללה, שאיש ממנהלי מוסדות החינוך לא רצה לקבלה ללימודים, וכמובן זוג הורים שחרב עליהם עולמם.
חלקם קיבלו את ההודעה הלאקונית ביום לא בהיר אחד (“חוסר התאמה על רקע לימודי” ושאר מיני ניסוחי בלה-בלה); אחרים גם בדל הסבר לא קיבלו מעולם. סתם ככה לא שובצו.
עם סרגל ולורד כתום מסמן נתי חייק כל מקרה ‘פתוח’, כל מקרה בו לא הצליח לטפל. מי שסודרה, מתועדת בשמחה. אבל גם 19 ימים לאחר פתיחת שנת הלימודים הוא לא יכול להיות איש בשורה ולהכריז בקול גדול: “כולן סודרו”.
כי עדיין יש תלמידות שיושבות בבית, מביטות מבעד לתריסים בבוקרו של כל יום, ועוקבות אחר החברות המאושרות הצועדות לבושות בתלבושת אחידה. הן תצטרכנה למצוא לעצמן עיסוקים להעביר עוד יום עצוב. מעת לעת, תתייפחנה לתוך ניירת טישו בלתי נגמרת.
כשחברי הכנסת יצאו לפגרה, יעקב מרגי המשיך להתניע את רכבו ולעלות אל משרדו בכנסת. מישהו הרי חייב לטפל ב’מקרים’. לעיתים עבד מביתו שבדרום, לעיתים מחדרו שבכנסת. גם עוזריו לא זכו לדקה אחת של מנוחה.
“גם כשהייתי עם המשפחה בחופשה, הייתי רוב הזמן עם הטלפון מוצמד לאוזן”, מספר נתי, שבימות הפגרה עולה בבוקר על אוטובוס ‘אגד’ בקו 960 רכסים-ירושלים, לשעתיים של נסיעה (טלפון באוזן), וחוזר “רק אלוקים יודע מתי בערב-לילה”.
ההנהגה לצד מרגי, השטח קצת פחות
אל חדרו של מרגי נכנסתי די זועמת. מדוע? כי בהיגיון שלי, יהודי כמוהו – שעושה את מלאכת הקודש הכי רגישה בתנועה, צריך להיות מוערך. ולא שהוא אינו מוערך על ידי הקודקודים, ובראשם יו”ר ש”ס אריה דרעי. אלא שבשטח זה לא תמיד מתורגם למעשים.
לפני מספר ימים נקלעתי לשיחת וואטס-אפ חריפה, בה הטיחו אנשי שטח של ש”ס (לדעתי, הם שמעו את הדברים ממישהו) כי “אם בעבר יו”ר התנועה היה מנוע מהדחתו בגלל פחד משליש סיעה, היום כבר אין את זה”.
העוזרים מטפלים ב’מקרים’
הייתי בהלם. ניסיתי לשאול באותה קבוצה מה פשעו, ונעניתי בתשובות כמו: “הוא לא ממושמע להוראות ה’מועצת’… הוא עצמאי מדי… בפוליטי הוא לא משדר על אותו גל” וכהנה וכהנה. והיה גם משפט על כך שפעם התראיין לרדיו ‘קול ברמה’.
גם הגר”ש בעדני, חבר ה’מועצת’, התראיין ב’קול ברמה’, ניסיתי להזכיר, אבל החבר’ה חזרו על שורת הסיכום וטענו: מקומו בתנועה אינו מובטח.
“אף פעם לא התייחסתי לאנשים קטנים, וגם במקרה הזה לא אתייחס”, הוא מגיב.
אחרי דקה של חשיבה, הוא מרחיב קצת יותר. “כל פעולותיי בתנועה, מיום הקמתה – אני מדגיש ‘מיום הקמתה’, לא רק מיום היותי ח”כ, אלא עוד בהיותי רכז ‘אל המעיין’ בדרום, ואחר כך יו”ר מועצה דתית – הכול נעשה בתיאום ובהסכמת ובברכת ראשי התנועה, שהונחו על ידי מועצת החכמים”.
כשהיה צורך, הוא נכנס גם אל הקודש פנימה, אל חדרו של “הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, ותמיד קיבלתי ממנו טפיחות על הלחי ועל השכם וברכות לרוב”.
כל מה שעשית בנושא שיבוץ בנות בסמינרים, היה לאחר תיאום עם יו”ר התנועה אריה דרעי? אני שואלת.
הוא משיב חד משמעית: “בוודאי!”
• ובכל זאת, זה מה שאנשים טוענים… יש מצב שהם שמעו את זה ממישהו למעלה?
“אלה אנשים קטנים, שהם משרתים של אנשים קטנים”.
• ואולי הם נשלחו…
“את המוזיקה הזו שמענו לא אחת בעבר. זו הקדנציה השנייה ואולי גם השלישית שאני שומע אותה. וכנראה עבודתי היא למורת רוחם…”
• אגב, עוד כשאלי ישי היה יו”ר ש”ס אני זוכרת שלא כולם היו שבעי-רצון. קיללו אנשים בלשכתך, אמרו שלשכתך כשר דתות היא סניף של הרב הראשי דאז, הראשון לציון הגאון רבי שלמה עמאר…
“נכון נכון, ובסוף, בכנס הגדול של הרב עובדיה זצ”ל בבנייני האומה, הוא טרח להזכיר שיש לנו שר דתות, ודקות ארוכות דיבר רק עלי וכמעט ולא התייחס לשלישיה ששלטה אז בש”ס”.
אני מנסה לעשות סדר. בתחילת החופש הגדול הייתה לך פגישה עם אריה דרעי וקבעתם איך אתם הולכים לפעול? אני שואלת.
“אריה דרעי הצהיר לא אחת, מעל גבי כל ערוץ תקשורת אפשרי, שהוא מינה את ח”כ יעקב מרגי לטפל בסוגיית אפליית הבנות. הגדיל לעשות בכנס ראשי רשויות חרדיות שנערך במשרד הנגב והגליל בתל-אביב, כשהזמין אותי לסקור בפני ראשי הרשויות החרדיות את מצב אפליית הבנות. ולראיה, בימים האחרונים, היום ואתמול, עלה לשידור, וגיבה את העבודה שעשיתי בשבועות האחרונים”.
• ונלחם ב’דגל התורה’, דבר שלא האמנתי שיעשה.
“הוא לא נלחם, הוא אומר דברים ברורים. היום אמר דברים ברורים על סוגיית האפליה, ואמר במפורש, כמו שהצהיר עם חזרתו לפוליטיקה. אם לא הייתי זוכה לגיבוי ממנו, הייתי מודאג. את האנשים הכותבים דברים נגדי מעניינים דברי קטנות. אם מפריע להם שיעקב מרגי מתנהג בצורה אנושית ובדרכה של תורה, אני שמח על כך שזו תחושתם…”
אני מנסה להבין למה הוא רומז.
• אתה מתכוון לומר, שלפגוש את אלי ישי ללחוץ לו יד ולברכו לשלום, זו צורה אנושית ודרכה של תורה?
“אם הם מכוונים לכך שאני שומר על צלם אנוש במערכת היחסים שלי עם אלי ישי, אז אני גאה בכך. אי אפשר להפנות עורף ולרדוף אדם שהיה יו”ר התנועה, מינה אותי כחבר כנסת, מינה אותי כשר…”
• והרב עובדיה יוסף זצ”ל אהב אותו…
“…והכול בברכתו של הרב עובדיה יוסף זצוק”ל. נכון, פרש מהמפלגה, יצא לדרך פוליטית חדשה…”
• בניגוד לדעתך אז, אני זוכרת היטב את הימים ההם ואת התנגדותך לצעד שלו.
“נכון, בניגוד לדעתי ולמורת רוחי. אבל זה עדיין לא מצדיק להפנות לו עורף מבחינה אישית, לא פוליטית! ואם יש אנשים קטנים שלא יודעים להפריד בין מערכת יחסים אישית למערכת יחסים פוליטית, אז יש להם בעיה. לא ראיתי את ראשי המפלגות החרדיות מחרימים כמאה חברי כנסת בגלל שהם לא הולכים בדרכם הפוליטית”.
• יגיד לך ח”כ משה גפני, אני לא אגיד שלום לחיים אפשטיין, היריב שלו, סגן ראש עיריית ירושלים.
“הבאת דוגמה קיצונית. אבל אתן לך דוגמה. איווט ליברמן לא היה אויב מר ליהדות החרדית? ועדיין. יאיר לפיד? מרצ? מפלגת העבודה בחלקה, וחלק מהליכוד גם. לא ראיתי שיש ניתוק. אני לא יודע מי גרם יותר נזק, אגב”.
• אתה לא יכול להיות איש של שלום? האיש שיעשה שלום בין שני הפלגים – ש”ס ו’יחד’?
“אני לא מאמין שיש לי את היכולת להשיג את זה. אני מכיר את האנשים, את הצדדים”.
• מישהו פנה אליך? הציע לך?
“לא”.
• שני הצדדים היום מבינים שמצבם בכי רע, ושהם לא יכולים האחד בלי השני. ש”ס בסקרים מידרדרת והולכת, ל’יחד’ לא בטוח שיש סיכוי לעבור את אחוז החסימה – נראה ששני הצדדים רוצים שלום.
“לצערי הרב, אני לא רואה שיש סיכוי”.
• מי מהצדדים מתעקש, לפי ראות עיניך?
“כל הצדדים. תקשיבי, את זוכרת את הימים בהם ניסיתי לשכנע את אלי ישי שלא לפרוש?…”
• זוכרת גם זוכרת. הוא היה בטוח אז שהוא הולך לקבל 18 מנדטים…
“אני לא רואה היום את ש”ס מחויבת לאותו תהליך שאז רצתה ללכת בו, כדי להשאיר אותו במפלגה”.
• היא יורדת בסקרים.
“סקרים של היום לא אומרים כלום. הבחירות עוד לא בפתח”.
• עובדה שש”ס מנסה. שולחים ספרים והקדשות…
“כרגע אני לא רואה סיבה שמישהו יקפוץ לעגלה הזו”.
• אלי, כן היה קופץ לדעתך?
“אני לא יודע. כבר הרבה זמן לא דיברתי אתו”.
• אם היו מחפשים שליח, אתה חושב שאתה יכול לעשות שליחות כזו, כמי ששני הצדדים נותנים בו אמון?
“לא, זה גדול עלי. אני איש מפלגה. איש הממסד. זו הסיבה לכך שלא התפתיתי לפרוש. מצד שני, יש לי גם היכרות רבת שנים עם אלי ישי. אני לא חושב שאני יכול להיות אפקטיבי כמו אחד שלוקח את זה והוא נטול משקעים”.
• מה היית מציע? שרבנים ינסו לעשות את השלום הזה?
“זה היפותטי. כשזה יהיה על השולחן, לפי העיתוי ולפי הווליום, נדע מהי הרצינות”.
• עד עכשיו זה סתם קשקושים? משלוחי מנות? ספרים? הקדשות? מכתבים?
“זה לא אריה דרעי מול אלי ישי”.
גוטרמן התנהל כמו פיל בחנות חרסינה
אני עוברת אתו אל סוגיית האפליה, הסוגיה הבוערת ביותר בימים אלו.
יש משהו שש”ס יכולה לעשות למרות התנגדות דגל התורה? היא עצמאית מספיק? אתה מוצא את עצמך מעביר חוק ש’דגל’ והרב שטיינמן מתנגדים לו?! אני תוהה באוזניו.
“אין לי עניין להעביר חוק שכולם מתנגדים לו. אבל אין ספק שאני הולך לקדם חקיקה, וכדרכי בקודש אני לא אזרוק הצעת חוק כדי להגיד ‘הנה, הגשתי הצעת חוק’. אני אכנס שולחן עגול של כל הנוגעים בדבר בסוגיית הרישום למוסדות החינוך, ונעביר רציונל לפיו כבר בסוף שנת הלימודים המסתיימת כל תלמיד ותלמידה יידעו באיזה מוסד הם ילמדו. כל הוויכוח יהיה בתוך שנת הלימודים”.
• נו, זה סמנטי. ועדיין מי שלא רוצים לקבל אותו יישב בבית…
“לא. זה מהותי. כל מה שקורה בימים אלו יקרה כבר בסוף שנת הלימודים הקודמת”.
• הגעת לפסח ויש לך מאות בנות בבית שלא רוצים אותם. מה אז אתה עושה?
“אני היום מלין על משרד החינוך שהתהליך חצה את קו הראשון לספטמבר. מבחינתי, אין ילד או ילדה במערכת שהם שקופים. נכון שהם יושבים בבית, אבל התהליך נעשה. לצערי הרב הוא נמרח, הוא צריך להיגמר ב-30 ליוני”.
• אז כבר מחנוכה או מפסח ילדים וילדות יישבו בבית ויבכו. מה בדיוק תרוויח?
זו בדיוק השאלה שמביאה אותו להודות באמת. “אם מישהו חושב שנוכל להצליח בסוגיה הזו בלי שמנהלי הסמינרים יחזרו בתשובה, הרי שהוא טועה”.
• יפה מאד. אמרת את הנקודה. איך בדיוק אתה מחזיר אותם בתשובה? מה אתה עושה?
“אני מזכיר לך שאך לפני כשמונה או שבע שנים, כשהייתי מזכיר של אותה ועדת רבנים אותה הקים הרב עובדיה זצ”ל בראשות הרב מאיה יבדל לחיים טובים, התמודדנו עם 500 בנות שלא התקבלו. אנחנו היום מתמודדים עם 20 עד 30 בנות”.
• נו, באמת. המספרים הרבה יותר גדולים.
“צביקה כהן ומנהל המחוז החרדי בליווי וגיבוי שלי מלמעלה קיימו במשך כארבעה חודשים הידברות…”
• הם יכולים לדבר עד מחר. את מנהלי הסמינרים זה לא מעניין…
“אם אני מבודד את קריית ספר, שם היה לי רציונל אחר. אני לא ציפיתי שראש העירייה יעקב גוטרמן ישבץ. פה, בניגוד לירושלים, ידעתי שגוטרמן מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה. הייתה לנו הבנה שהמרא דאתרא, הרב מאיר קסלר, שהכול סרים למרותו שם בעיר, יקבל את הרשימה, ויחלק לפי הראייה שלו, ואף אחד לא היה מערער על זה.
“אפילו משרד החינוך שלא מעניין אותו מרבנים ורק עיריות, הסכמנו בינינו שהרב יקבע. ופתאום נכנס גוטרמן באמצע ושיבץ בצורה, תסלחי לי על הביטוי, לא רגישה ולא הגיונית. אם היה יודע להתעלות מעל לחישובים הקטנים – התוצאה הייתה שונה”.
(מעיריית מודיעין עילית נמסר בתגובה: “שקר וכזב, לא היה ולא נברא, זו עלילת דם”).
• אז צדק המנהל שמסיוף, מנהל סמינר הגר, כשטען טענות נגד השיבוץ. הוא אמר, דחפו לי כמות בנות מרשימת אלו שלא התקבלו, באותה כמות שנתנו לסמינרים הגדולים, וזה לא צודק.
“אכן. השיבוץ לא היה חכם. אבל אם הרב קסלר היה לוקח את זה ליד, היה גם עושה את זה בצורה מאוזנת – וגם לאף אחד לא היה פתחון פה”.
• למה לא אמרת את זה לגוטרמן ישירות?
“אני לא מתקשר כבר כמה שנים עם גוטרמן…”
לדעתו, רק מכה ניצחת תוכל להעמיד לסדר את כל הצדדים. “הנה ישראל פרוש באלעד חטף בשנה קודמת מבית המשפט ולכן השנה לא שמעת מילה וחצי מילה על מה שקורה באלעד”.
מכאן, לאן? רק ימים יגידו.
סביר להניח שמנהלי הסמינרים ימשיכו להפעיל לחץ על חברי הכנסת של ‘דגל התורה’, יו”ר ש”ס אריה דרעי יצטרך לגלות הרבה תעצומות נפש כדי שלא להיכנע ללחצים של מפלגת האחות האשכנזית, ובינתיים – עשרות הבנות שבוכות מזה 20 יום בבית, תמשכנה מן הסתם להרטיב מטפחות. האם הסאגה העצובה הזו תחזור על עצמה גם בשנה הבאה? נחיה, ונראה.