התנועה למען הגינות שלטונית, בראשות עו”ד מרדכי אייזנברג, פנתה, כפי שדווח בחרדים10, ליועץ המשפטי של הכנסת לפסול את חתימותיהם של הח”כים המתמודדים בעצמם לתפקיד נשיאות המדינה, וכן שלא לאפשר להם להצביע עבור עצמם מחשש לניגוד עניינים. ביום חמישי שיגר היועץ המשפטי את מכתב התשובה המפורט, ובו דוחה את הצעתו של איזנברג מכמה טעמים.
ראשית מזכיר היועץ המשפטי כי אופן בחירת נשיא המדינה מעוגן בחוק-יסוד – נשיא המדינה, ואף בשעה שחוקק חוק היסוד (1964) המצב שבו חברי הכנסת נוטלים חלק בהתמודדות היה ידוע ואף נהג בפועל, ובכל זאת לא נקבעו כל מגבלות על השתתפותם בהצבעה. ינון מזכיר כי בכנסת ה-12 (1990) הניח חה”כ שבח וייס על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק היסוד (הצעה מס’ תרמ”ז) שלפיה ‘היה בין המועמדים מועמד שהוא חבר הכנסת, לא ישתתף בהצבעה’. בדברי ההסבר להצעה צוין כי תכליתה ‘למנוע מצב בו ייבחר נשיא המדינה בזכות קולו הוא’ וכי ‘רצוי להוציא את נשיא המדינה ממעגל כזה של בחירה עצמית’. אולם הצעה זו לא קודמה אף לא לקריאה טרומית.
החכי”ם בוחרים את עצמם
היועץ המשפטי מוסיף כי ההסתכלות על מליאת הכנסת אינה דומה להסתכלות על גוף מנהלי או שלטוני רגיל: “הכנסת ומליאתה נתפסות כיחידה חוקתית מיוחדת. בדומה, גם ההסתכלות על חברי הכנסת אינה דומה להסתכלות על עובדי ציבור מן המניין בכל הנוגע לסוגיית ניגוד העניינים.
תפיסה זו מובילה לכך שמליאת הכנסת אינה פועלת בהרכב חסר, ולכן בניגוד לדוגמא שממנה ביקשת ללמוד – האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים – שם הנחה היועץ המשפטי לממשלה כי במקרה של פסילת חבר בשל ניגוד עניינים ניתן להשלים את החסר, לא ניתן לעשות כן במליאת הכנסת.
תפיסה זו אף מובילה לכך שחברי הכנסת כדרך שגרה מצביעים במליאת הכנסת על עניינים המשפיעים עליהם ועל קרוביהם באופן ישיר או עקיף, בין בחקיקה ובין בהחלטות אחרות, ובכלל זה משתתפים בהצבעות שבהן הם עצמם עומדים לבחירה (בחירות לתפקיד יו”ר הכנסת, סגן יו”ר הכנסת, נציגי הכנסת בוועדות לבחירת נושאי משרות שיפוטיות וכד’)”.
עוד אומר ינון כי מצב דומה מתקיים גם בהליכי בחירה הנערכים בוועדות הכנסת. בהליכים אלה לעתים אף נוצר מצב בו חלק מחברי הכנסת המתמודדים יכולים להצביע, בהיותם חברי ועדה, ואילו מועמדים שאינם חברי ועדה לא יכולים ליטול חלק בהצבעה, כמו בהצבעה על המלצת ועדות הכנסת לתפקיד יו”ר ועדה או בחירה לתפקיד נציג הכנסת בוועדה המציעה מועמדים למשרד היועץ המשפטי לממשלה הנערכת בוועדת החוקה.
הבחירות לנשיאות: לא סוגיה שיפוטית
נקודה שלישית העולה מדברי היועץ היא כי במקום בו הכנסת סברה כי יש למנוע מחבר הכנסת להצביע על עניינו האישי, כגון בהליכים מעין שיפוטיים המתקיימים בוועדת הכנסת, היא קבעה זאת מפורשות [סעיף 116 (ב’) לתקנון הכנסת] כי חבר הכנסת שהוא חבר ועדת הכנסת לא ישתתף כחבר הוועדה בדיונים ובהצבעות בעניין קביעת חסינותו או נטילתה, הטלת סייגים על יכולתו למלא תפקידים מסוימים בכנסת או מטעמה, קביעה כי חבר הכנסת פרש מסיעתו ושלילת תשלומים מחבר הכנסת.
“נראה אפוא” אומר ינון, “כי בנסיבות שבהן ישנו הסדר מפורט בחוק יסוד ביחס לאופן הבחירה שאינו כולל כל מגבלה על הצבעתם של חברי הכנסת, והנוהג הקיים מזה עשרות בשנים הוא שמתאפשרת הצבעתם של חברי הכנסת המתמודדים לכהונת הנשיא, ושנוהג זה מבוסס על תפיסות יסוד אודות מעמדה של מליאת הכנסת ודפוסי ההצבעה בה, אין מקום לדעתי ליצירת מגבלות ואיסורים יש מאין בדרך של חוות דעת משפטי”.
היועץ מסיים את תשובתו בטיעון כי העיתוי שבו עולה עתה סוגיה זו והדרישה לשנות ימים ספורים לפני ההצבעה את הכללים הנוהגים מזה שנים חותר תחת העיקרון שלפיו ‘אין משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק’ “על אחת כמה וכמה איני סבור שיש מקום לעשות שינויים שכאלה בדרך של פרשנות בעיתוי כל-כך קרוב למועד הבחירות (אגב, פרשנות שכזו תחייב קביעות נוספות, למשל מהו ‘רוב חברי הכנסת ‘הנדרש בסיבוב הראשון במקרה שלא כל חברי הכנסת רשאים להצביע, עניין שלא מתאים להסדירו בדרך של פרשנות)”.
את השינויים אותם מציע אייזנברג מציע היועץ המשפטי, אפוא, לקיים שלא אגב הליך בחירה הנמצא בעיצומו, ובכל מקרה גם אם יוחלט על כך, ראוי שהדבר ייעשה בתיקון חקיקה.