מדוע התחבק השדרן אריה גולן עם שליח חב”ד בחרסון על במת ‘צוותא’

בוקר טוב קהל יקר. 

דיברו פה ובטח עוד ידברו פה על אריה האדם, אריה המוכשר והרהוט, אריה שאומר את מה שהוא מאמין בו, ואריה ששואל את השאלות הנכונות ולא מקבל שום תשובה כדבר המובן מאליו.

אבל אני לא אדבר על אריה מההיבט המקצועי שלו. קטונתי. בטח ליד פאנל המקצוענים והמנוסים שיושבים פה.

אני פה בכלל מצד אחר לגמרי.

שמי יוסי וולף. השם שלי לא מוכר לכם. גדלתי בבית חב”די. עברתי מסלול של בחור ישיבה רגיל ונורמטיבי כמו כל חב”דניק ממוצע, וכיום אני משמש כשליח של חב”ד ורב העיר חרסון שבדרום אוקראינה.

אני פה איתכם היום בשביל להצדיע לדוד שלי.

כן כן, עד כמה שזה ישמע מוזר לכם. אריה גולן הוא דוד שלי – הוא אח של אבא שלי. ולאריה יש שמונה אחיינים חרדים. שמונת האחים שלי.

אבא שלי – בטח יש כאן אישים בקהל, שזוכרים אותו. שמו בערק׳ה וולף זכרונו לברכה, והוא היה דובר חב”ד במשך כ-35 שנה. במהלך השנים הללו הוא יצר חברויות עם עמיתים רבים בתחום התקשורת הישראלית, חלקם אני זוכר היטב בקשר הקרוב שלהם עם אבא שלי. אני לא רוצה לנקוב בשמות, כדי שחלילה לא אשכח או אקפח מישהו מהחברים שלו.

אבל עם אריה היה לאבא שלי חיבור של אח. ממש ככה – אח.

•

טוב, תשאלו בוודאי, איך אני יודע שהם היו אחים. אז ככה:

במאמר שפרסם אריה עצמו לפני 16 שנים, לאחר פטירתו של אבי היקר, הוא סיפר על הקשר הנפלא שהיה ביניהם, ועל החברות הגדולה שהייתה להם – וגישרה על תהומות ופערים של תפיסות עולם. אבל הכותרת שאריה עצמו נתן למאמרו היה: ‘אחי החרדי’.

אז אמנם נכון שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל ההיפך – במשחק מילים – גיסתו יכולה להעיד על הנחתום…

כן, אם אריה הוא אח של אבא שלי, הרי שגיסתו זו כנראה אמא שלי. וגם היא סיפרה לי על החברות המיוחדת שהייתה בין חתן השמחה שלנו אריה, הגיס שלה, אח של אבא שלי.

בעצם, למה לי לחפש עדים, כאשר אני עצמי ויחד איתי כל אחי, עדים לכך שכל שנה באופן עקבי דוד שלי אריה מתקשר תמיד בסביבות שמחת תורה אלי, או לאחד מאחייניו, כלומר לאחד האחים שלי, ושואל בקולו העמוק: תגיד לי, מתי יוצא השנה ל׳ בתשרי – כן, ל׳ בתשרי זהו התאריך העברי של פטירתו של אבי.

וכמו שעון שוויצרי. בדיוק בשעה 10 בבוקר כל שנה, כבר 16 שנים ברציפות, אריה יחד עם כל אחייניו מתייצבים בבית העלמין בגבעת שאול לכמה פרקי תהילים וקדיש.

וגם במשך השנה על בסיס קבוע, בכל ערב שבת, הוא שולח לי סמס קצר של שבת שלום, ומקבל בחזרה נאבעך – פרשת שבוע…ומי מדבר בכלל על תקופות מלחמה באוקראינה…הדאגה, וואו הדאגה של דוד פולני…

אז דוד יקר שלי, באתי לפני כמה שעות מאוקראינה במיוחד בכדי לחבק אותך, לומר לך תודה ולברך אותך, את עליזה ואת המשפחה, על 50 שנים של עשיה מבורכת ונפלאה, אבל לא אפספס את ההזדמנות להודות לך על החברות הנפלאה שלך עם אבא זכרו לברכה, שהיית לו לאח ולנו לדוד.

•

מילה קטנה לסיום: אני הרי חבדניק, ואין מצב לסיים מונולוג אישי בלי להזכיר את הרבי מליובאוויטש. הרבי זכר צדיק לברכה, שיזם את מה שנקרא אצלנו בז׳רגון החב”די: מבצע תפילין.

אין כאן אחד באולם שלא נתקל פעם בחייו בדוכן הנחת תפילין של חב”ד, אם ברחובות תל אביב ואם בדוכן חב”ד בשדה התעופה. כן, גם אריה נתקל בהם.

אני רוצה לספר לכם משהו קצר, ובזה אני מסיים:

חודש אחרי פטירתו של אבי היקר, מצלצל אל אחי זלמן – שגם יושב פה בקהל – פעיל חב״ד שמאייש את דוכן הנחת תפילין בנתב”ג ושואל את אחי: תגיד, מה הקשר שלכם עם אריה גולן, נו ההוא מהרדיו.

אחי מלמל משהו של ‘מכירים, היה מיודד עם אבא שלי’, אפעס משהו כזה.

‘נו, תקשיב’, ממשיך החב”דניק, ‘אני מצלצל לספר לך, שהבוקר אריה טס לאן שהוא, ועצר בדוכן של חב”ד.

‘אני’ – מספר החבדניק – נכנסתי למגננה, לא ידעתי מה הוא הולך לשאול או להעיר לי. אבל לתדהמתי, אריה הרים את השרוול ואמר לי: ‘בחורצ׳יק, תניח לי בבקשה תפילין’. כשהוא ראה את הפרצוף ההמום שלי – ממשיך החב”דניק – אומר לי אריה: ‘זה לעילוי נשמתו של אחי, ברקה וולף’…’

אגב אריה יש לי פה תפילין לך ולכל מי שרוצה להניח…

אז תודה רבה לכם שהזמנתם אותי. ברכות חמות לך, אריה היקר. תעשה טובה אישית פה לכולם. אל תשתנה לנו ואל תלך לנו לשום מקום. אבא שלי לא מתגעגע אליך.

שבת שלום כתיבה וחתימה טובה. שנה טובה ומתוקה.