את האדם בעולם מלווים לאורך כל ימיו חבילות של מצוות, ועליו מוטל לאסוף ולמלאות את משימת חייו.
השבוע זו הפרשה שמלמדת יותר מכל איך כל יהודי עטוף בכל אותם הזדמנויות.
המדרש מתאר איך הולך לו האדם ונכנס לביתו החדש: “כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך”, ומיד אחר כך עשית לך דלת – “וכתבתם על מזוזות ביתך”, ואם לבשת בגדים חדשים “לא תלבש שעטנז”, הלכת להסתפר “לא תקיפו פאת ראשכם” -ואמר הקב”ה אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך, שנאמר: ‘כי יקרא קן צפור לפניך’.
ואם נעמיק נבין שבעצם ישנם שתי מערכות נפרדות: יש ‘תורה’ ויש ‘מצוות’ – “תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת”, “ללמדך לעמך ישראל תורה ומצוות“.
את ההבדל בניהם נמצא בדברי שלמה המלך “כִּי נֵר – מִצְוָה, וְתוֹרָה – אוֹר”.
המצווה משולה לכלים הגשמיים שמקבלים את האור, לנר, למה שמחזיק את האש הפתילה, השמן.
התורה משולה לאור עצמו, להארה, לשלהבת, בארמית ‘אורייתא’ ומקום התורה בארון הנקרא על שם האור.
מכאן שהתורה היא אור המאיר את האפלה כולה, והמצווה כמו הנר היא נותנת את האפשרות למצוא נקודות רוח בעולם של גשם; המצווה מרוממת את המעשה של האדם ומשייכות אותו לעליונות התורה.
המצווה שומרת על האדם לבל יגיע למצבים של ניסיון, של התמודדות עם הרע, כך שיוכל לבחור את הבחירה הנכונה, בדיוק כמו נר שמאיר את הדרך צעד אחר צעד.
אך התורה מבטלת את האפלה כולה, התורה מבטלת את ההתמודדות עצמה, לא רק הארה לצעד הבא, אלא ממש זריחה שמבטלת את החשכה.
תוכן הפרשה כולה להורות מהם חשיבותם של המצוות שמלוות את האדם בכל עת ובכל שעה, ומרוממות את גופו ומשייכות אותו לעולם רוחני.
ולא לחינם נקראת הפרשה ‘כי תצא’: שגם אם יצא האדם וירד מחוץ למקום הקדושה, ואף אם נמשך אחרי ליבו כ’אשת יפת תואר’, גם שם יש לו מצוות להיאחז בהם ולהישמר לבל ייפול הלאה.
וכאשר יתפוס את אותם המצוות הם אלו שיורו לו מהי הדרך חזרה הביתה.
• ראש בית מדרש ‘תורה והלכה’