חודש אלול נושא עמו את אימת יום הדין המתקרב. תקיעות השופר מעבירות בלבנו רטט. האווירה נעשית כבדת ראש יותר.
יהודים עושים את חשבון השנה החולפת ומשתדלים להיות יראי שמים יותר, רציניים יותר.
החסידות הטילה אלומת אור ייחודית גם על חודש אלול. החסידות לימדה אותנו שגם חשבון נפש ותשובה יכולים להיעשות מתוך חיוך ושמחה, מתוך מרץ ורעננות, מתוך ריקוד ועליצות הנפש – ואין כל סתירה ביניהם.
לראות את הצד המואר
בשבוע הבא יחול ח”י באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים – הבעל שם טוב (בשנת תנ”ח) ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה’תניא’ והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב”ד (בשנת קה”ת).
גדולי החסידות אמרו שח”י באלול מפיח רוח חיים בעבודת ה’ של חודש אלול.
החסידות גורסת שאם כל מצווה צריך לקיים מתוך שמחה, על-פי הכתוב “עבדו את ה’ בשמחה” – על-אחת-כמה-וכמה שצריך לקיים מצווה גדולה וחשובה כמו התשובה, המתקנת את כל הפגמים והחסרונות, מתוך שמחה רבה.
אין לטעות ולחשוב שהחסידות מייצגת סוג של התייחסות קלילה לחיים.
כאילו היא אומרת: למה לקחת ללב? ריקוד פה, כוסית לחיים שם, אִמרה שנונה לפי הצורך – והכול בא על מקומו בשלום. זו כמובן התרשמות שטחית בלבד.
מי שזכה להתוודע למשנתה של החסידות יודע כי גם האִמרה החסידית ה’שובבה’ ביותר נושאת תכנים עמוקים ורבי משמעות.
החסידות בוחרת להפנות את מבטה לעבר הצד המואר. לא שאין היא מודעת למגרעות ולצדדים השליליים, אלא שהיא מבקשת לתקן את הרע על-ידי הגברת הטוב. החסידות מחזיקה בתפיסה שככל שיגבר כוחם של הטוב והקדושה, יצטמצם כוחם של הרע והשלילה. מי ששם את הדגש על ביעור הרע, ימצא את עצמו לבסוף מתעסק בשלילה רוב ימי חייו.
לברוח מעצב וייאוש
זאת גישת החסידות גם כלפי יהודים שיש להם מה לתקן.
יש הבוחרים לתאר באוזניהם כמה הם טועים ושקועים בהבלים. החסידות סבורה שמוטב להסביר כמה טוב ה’ ואיזה אושר טמון בהליכה בדרך התורה. היא דוגלת בדרך הקירוב, המחממת והמעוררת אהבה אל ה’ ותורתו.
כך גם בהתמודדות האישית הפנימית: אם נתרכז בחסרונותינו, בסיכום העגום לפעמים של הישגינו בשנה שחלפה, אנו עלולים לשקוע בעצב ובקדרות ואף לצנוח אל תהומות הייאוש.
אכן, צריך לדעת את המגרעות ולתקן את הליקויים, אבל העיניים צריכות להיות נשואות קדימה.
בימי אלול יש להתבונן בסגולתם המופלאה של הימים האלה, שבהם ‘המלך בשדה’ – הקב”ה מתקרב אל כל אחד ואחת מאיתנו ומקבל את תשובתנו באהבה ובפנים שוחקות. מוטב לשמוח על היכולת שניתנה לנו לפתוח דף חדש ולהתחיל מהתחלה.
השמחה ממתקת דינים, פורצת את כל המחיצות, ובזכותה ודאי נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה.