לקרוא ולבכות: סיפורם המזעזע של משפחה חרדית וילדיה הרכים

את שיחת הטלפון הראשונה קיבלנו מג’ כבר בחודש אדר ב’. הסיפור שסיפר היה קשה מנשוא.

ג’ נישא לרעייתו לפני כעשרים שנה ונולדו להם שישה ילדים. בני הזוג מתגוררים בבית שמש וילדיהם לומדים במוסדות חינוך בעיר.

“כבעל בעמיו הייתי תמיד בצד הנותנים והמשפיעים בעירנו בית שמש”, מקדים ג’, שעד היום מתקשה לחשוף את סיפור חייו וחיי משפחתו, הגם שהוא נאלץ לעשות זאת, בלית ברירה ובשל המצב.

הצרות החלו לפני כ-7 שנים, עת התגלה במהלך ניתוח קיסרי בה נולדה ביתם כי בגופה של רעייתו קינן גידול. סופו של אותו סיפור היה טוב – המנתח הצליח להסיר את הגידול, שכבר הגיע לגודל של 8 ס”מ.

אבל זו הייתה רק ההתחלה. שנה לאחר מכן התגלה גידול גם בגופו של הבעל והאב. גם גידול זה הוסר בניתוח וג’ נמצא במעקב רפואי עד עצם היום הזה. אם חשבו בני הזוג שבכך תמה סאת ייסוריהם, הרי שבאמצע השנה שעברה התבשרו כי עומדים להיוולד להם תאומים. בתחילה שמחו, כמובן, אבל אז ‘התבשרו’ שיהיו אלו שני ילדים ‘מיוחדים’, בעלי מומים גופניים ונפשיים.

הרבה כוחות נפש היו צריכים בני הזוג כדי לעכל את הבשורה הקשה, בעוד הם ממתינים ללידה. בחג שמחת תורה השנה נולדו התאומים, ואז החל העסק להסתבך.

ראשית, היו אלו המומים החיצוניים. לשניהם היו אצבעות מחוברות ולאחד מהם אף הייתה חסרה כף יד. והיו גם המומים הפנימיים: חור בלב, לחץ ריאתי, בקע. אך מעל לכל הייתה הבשורה הקשה – הילדים נולדו עם תסמונת דאון ל”ע, מקרה נדיר בתאומים, כהגדרת הרופאים.

מאז ועד היום מתרוצצים ההורים בין בתי החולים. בחודש תמוז האחרון עבר אחד התינוקות צנתור שהסתבך. בימים אלו הוא ממתין לניתוח לב פתוח(!) בעוד הוא מטופל כל הזמן בשתי זריקות מידי יום לדילול הדם, כדי למנוע קרישי דם נוספים. לשני הילדים גם יחד ממתינה סדרת ניתוחים לתיקון הבקע ולהפרדת האצבעות המחוברות.

בעקבות משקל הלידה הנמוך של התינוקות (1.2 ק”ג לכל אחד) ומצבם הגופני הסבוך, נאלצו ההורים לשהות בבית החולים כארבעה חודשים וחצי, עד ששוחררו. גם לאחר השחרור התבקשו להמשיך להגיע לטיפולים ומעקבים, כשהם מיטלטלים מדי כמה ימים מביתם בבית שמש לבית החולים ‘הדסה’ בירושלים.

כל ארוחה, לכל אחד מהילדים, אורכת לא פחות משעה עגולה. בשל מצבם המורכב והטיפול הצמוד לו הם זקוקים, 24 שעות ביממה, ברור לכל שאין כל אפשרות שההורים – או אפילו אחד מהם – ייצאו לעבוד כדי לפרנס את המשפחה.

“הביטוח הלאומי, שאמור לתת סעד במקרים אלו, מערים קשיים ומושך זמן”, מספר ג’. “במקרה הטוב, כשנעבור את כל ה’גיהנום’ של הוועדות למיניהן, נהיה זכאים לקצבה חודשית של 6,000 שקלים עבור שני הילדים יחד. עד כה השגנו אישור ל-3,000 בלבד”.

“גם אם נצליח לקבל את האישור לקצבת 6,000 השקלים, ברור שאין בסכום זה כדי לכסות את ההוצאות הרבות, של התאומים ושל שאר בני המשפחה”, הוא מוסיף בכאב גדול.

לפני מספר חודשים תיאר כתבנו אליעזר היון את המצוקה הקשה של המשפחה, כאן ב’חרדים 10′. בכתבה תואר כי כשפנו ההורים בבקשת סיוע דחוף לקופת הצדקה בעיר, נענו בתשובה, “הוצא אותם מהבית ומסור אותם לאימוץ”. משפט קשה, קורע לב, ובלתי נתפס!!!

השבוע קראתי שוב על מצוקתו של ג’, והפעם באחת מקבוצות הווטסאפ. התברר שפנייה שלו אל אחד מכלי התקשורת כדי לנסות ולהיעזר בשירותי ימי ההתרמה שהם עורכים מעת לעת, נענתה בדרישה להפריש מסך התרומות 70% כעמלה לאותו כלי התקשורת, ורק 30% יוותרו בידי ההורים. האב האומלל התקשה לקבל את העובדה שיהודים טובים שייתנו כסף למטרה החשובה כל כך, יעשירו את כיסיהם של אנשי עסקים חמדנים, והחליט לוותר.

אנו ב’חרדים 10′ החלטנו ליטול על עצמנו את המשימה ולקרוא בזאת לנדיבי עם לתרום – ישירות לחשבון הבנק של המשפחה. ללא עמלות, דמי תיווך ושאר מיני עושק. 100% צדקה.

מי שמצבם של הילדים האומללים והמשפחה השבורה נוגע לליבו וחש שביכולתו לעזור, אין עת מתאימה יותר לכך מימים אלו, ימי הרחמים והסליחות.

“נפשי בשאלתי”, כתב האב במכתב, “שתעמדו לימיננו לחזקנו בכדי שנוכל לעמוד בתפקיד שהועידו לנו משמים ולשמור על הפיקדונות היקרים ולהקל את סבלם וסבלנו”.

“בזכות המצווה הגדולה של ‘והחזקת בו’, וכפירוש רש”י: ‘אל תניחהו שירד וייפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד’, תזכו לשפע ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, בריאים בגופם ובנפשם, ושלא תצטרכו להתמודד עם ניסיונות מעין אלו, אמן כן יהי רצון”.

כתוספת, הוא מספר את הבשורה הטובה לפיה בפסח תשע”ו בא בנם בברית האירוסין ובכ”ט בתשרי הבא עלינו לטובה הוא עומד להינשא. “ואנו מצפים לרגע שנוכל להתחיל בהכנות המרובות לחתונה ולתת לבננו את תשומת הלב הדרושה לו, ובפרט לאחר הטראומה שחווה במשך השנה האחרונה”.

בנימה אישית, אני חייבת להודות שמעולם לא קשה היה לי להעלות על הכתב מסכת אנושית מלאת כאב כמו בכתבה זו. תמונות הילדים הרכים והסובלים עודן מרצדות מול עיניי ואיני יכולה להסיר אותם מלבי.

מספר חשבון הבנק, למבקשים לתרום:

בנק הפועלים (12), סניף 446 רמת בית שמש, חשבון 9814 ע”ש גולדשמיד בתיה

מכתב ההמלצה: