הצתת בתי-כנסת עוברת בשתיקה

שני בתי-כנסת הוצתו בשבת האחרונה. אחד נשרף כליל, עם כל ספרי הקודש ותשמישי הקדושה שבו; השני ניצל, והאש גרמה נזק מוגבל בלבד. אולם הדיווח על האירועים האלה נדחק לשולי החדשות.

לפני זמן קצר המדינה כולה רעשה. מהדורות החדשות נפתחו בתיאורים דרמטיים. נשיא המדינה מיהר לגנות. שערי העיתונים התחרו בכותרות צעקניות. תכניות הרדיו והטלוויזיה עסקו במשך כמה ימים באירוע החמור. אכן, זה באמת דבר שמחייב להעמיד את המדינה כולה על הרגליים: מישהו שרבט כתובת ילדותית על קיר של מסגד.

איך אפשר להבין את ההתנהלות הזאת? איך ייתכן שכל קשקוש נגד ערבים הופך לסערה ציבורית אדירה, ואילו הצתת בתי-כנסת והעלאה באש של ספרי תורה ותשמישי קדושה עוברות בשקט מוחלט?

מגמתיות זדונית

שלא יהיו אי-הבנות: השחתת רכוש של אזרחים שלווים ומעשי ונדליזם למיניהם פסולים בתכלית. מעשים כאלה מלבים שנאה, ועלולים לעלות בחייהם של אזרחים שנקלעים בטעות לכפר ערבי. דיי שמישהו יפיץ שמועה כי אלה אנשי ‘תג מחיר’ וההמון יבקש לעשות בהם לינץ’. אירועים כאלה קרו בעת האחרונה, ובניסי-ניסים לא נסתיימו באסון.

אבל הניפוח חסר הפרופורצייה של כתובות הגרפיטי העלובות מבטא כוונות זדוניות לא פחות. אלה מלבים שנאה על-ידי קשקושים על קירות, ואלה עושים זאת על-ידי כותרות ענק בעיתונים והעמדת הנושא בראש תכניות האקטואליה. הם מגייסים את כל צמרת המדינה למצעד גינויים, וכדור השלג מתגלגל ותופח, עד שסופר מפורסם מצהיר כי מקשקשי הגרפיטי הם ‘ניאו-נאצים עברים’. לא פחות.

אלה בדיוק המניעים שגורמים לכלי התקשורת להצניע את הצתת בתי-הכנסת. הבלטת האירועים האלה תדגיש את חוסר הפרופורצייה שבניפוח מעשי ‘תג מחיר’, אל מול שרֵפת בתי-כנסת ברחבי הארץ. סערה ציבורית כזאת תחייב את ראשי המדינה לגנות את המעשים האלה ולקרוא גם להם ‘פשעי שנאה’, והלוא מצעד הגינויים נועד ליהודים בלבד, ולא כנגד מי שפוגעים ביהודים.

בכלל, מתי שמעתם את המושג ‘פשעי שנאה’ נקשר למציתי בתי-כנסת או למיידי אבנים על יהודים? האם אי-פעם נתקלתם במונח הזה בהקשר של פגיעה בקודשי ישראל, חילול בתי-עלמין או התנכלות ליהודים? כשערבים עושים את המעשים האלה קוראים לזה ‘מניעים לאומניים’, אבל שנאה? – לא יעלה על הדעת.

לתפוס ולהעניש

ההתנהלות המגמתית הזאת מצד כלי התקשורת המרכזיים פוגעת קודם כול באמינותם. הציבור יודע לזהות את המניעים הזרים האלה, והוא קולט מהר מאוד כי אין כאן דיווח תקשורתי הוגן אלא מערכה מגוייסת. חוסר ההגינות המשווע גורם להצטברות זעם ותסכול, ואלה עלולים להתפרץ לאפיקים לא-רצויים.

בין כך ובין כך, אסור שהתקשורת ורשויות המדינה יעברו לסדר היום כאשר מציתים בתי-כנסת בישראל. האירועים האלה חייבים להרעיד את אמות הסיפים. המשטרה צריכה להקצות את כל המשאבים כדי ללכוד את מבצעי הפשעים, ומערכת המשפט נדרשת להענישם בכל חומרת הדין. לא ייתכן שבמדינת היהודים דווקא ישרפו בתי-כנסת באין פוצה פה ומצפצף.