בימיו האחרונים רצה הרצל אורון ז”ל להקדיש את הזמן שנותר לו לכתיבת מכתב אחרון ממנו לבנו אורון הי”ד, שגופתו מוחזקת בידי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.
הערב (ראשון), שבוע לאחר מותו בגיל 54, התפרסם המכתב שהקדיש לבנו.
יום לפני פטירתו ביקש הרצל מבנו אבירם, שישב ליד מיטתו, להקליד את המכתב לאורון. נעשו שני ניסיונות הקלדה שלא צלחו עקב מצבו וכעבור מספר שעות הרצל איבד הכרתו ומשפחתו הוזמנה להיפרד ממנו בשעותיו האחרונות.
הדבר היחיד שביקש בכוחותיו האחרונים זה לחתום בעצמו על המכתב.
וכך כתב:
“אורון שלי, בני הגיבור, הלוחם האמיץ שלי.
מאז שעזבת, הגוף שלי התחיל לבגוד בי, לא אשקר, מצבי הגופני יכול היה להיות טוב יותר אבל לצערי הוא מתדרדר, כל יום, עוד קצת ועוד קצת. ולמרות זאת אני ממשיך להיות חזק ולהאמין. אסור לי לוותר כי אני רוצה להגיע לרגע שאותו אני מדמיין מהיום שנחטפת. הרגע הזה שבו ראש הממשלה והרמטכ”ל של צה”ל מתקשרים אליי ואומרים לי , הרצל, סמל אורון שאול לוחם בחטיבת גולני במסייעת 13 חוזר הערב הביתה מהמלחמה.
“אני מדמיין איך מיד לאחר שיחת הטלפון אני מבשר לאמא, אבירם ולאופק שאתה חוזר אלינו בעוד מספר שעות, אמנם פצוע ומותש, שבוי שמצפה לו תהליך שיקום ארוך, אבל בבית! התסריט הזה שרץ לי בראש כל שעה שומר אותי חזק”.
הרצל ז”ל המשיך וכתב: “אורון אהובי, באם תראה את המכתב הזה כשתחזור, בטח יספרו לך על כל מסכת הייסורים שעברה עלינו עד חזרתך מהשבי. השקרים והמניפולציות של כל אותם אנשים שהערכנו והערצנו בעבר, אבל בקשתי היא שלא תהיה בך טינה או כעס.
אתה יודע למה? כי אין אף עם בעולם כמו עם ישראל.
“מאז חטיפתך, מאות אלפי אנשים שמעולם לא פגשנו או הכרנו, מהצפון ועד הדרום, כולם הושיטו יד ועזרה והרעיפו אהבה אמיתית ואינסופית ורק בגלל שנשלחת למלחמה בשביל לשמור עליהם.
אני בטוח שהעם הנפלא הזה לא ישאיר את אמא ואת האחים לבד לרגע גם אם מחלתי תנצח אותי. אל תשכח את זה לעולם ותהיה גאה בעם הזה ואני מצפה ממך שכשתחזור תסייע ותתרום בכל דרך אפשרית עבור אותם אלו שיזדקקו לעזרה”.
הרצל סיים את מכתבו: “אורון אהובי יש לי וידוי: זוכר שכשהודעת שאתה מתגייס לגולני, ואימא התחננה שתחזור בך מההחלטה כי זה מסוכן? אז רק שתדע, למרות שלא אמרתי לך את זה – בלב הייתי מלא גאווה ושמחה.
“אני רוצה להתנצל בפניך, בני האהוב, שלא הקשבתי לאימא”.