חבל לתת לרכבת לדרוס את כל זה

הרבה פוליטיקה עמדה מאחורי משבר השבת שהעסיק אותנו בשבועות האחרונים, אבל אולי הסערה הזאת תבלום את ההידרדרות החמורה שחלה בשנים האחרונות במתן היתרי עבודה בשבת.

הרבינו לשמוע בימים האלה את צמד המילים ‘פיקוח נפש’. אנשים שאין להם שום מושג בהלכה מנופפים במילים ‘פיקוח נפש’ כנימוק להתרת כל איסור.

תחבורה ציבורית כדי שהנכד יוכל לבקר את הסבתא – ‘פיקוח נפש’. נגרייה שחייבת לסיים הזמנה דחופה במועד – ברור, ‘פיקוח נפש’ מובהק. וכשהמוסך סגור בשבת ואי-אפשר לתקן בו את הרכב – האין זה ‘פיקוח נפש’ מדאורייתא?…

חוק שעות עבודה ומנוחה, האוסר להעסיק עובדים בשבת, אינו מתיימר להתכסות מאחורי טיעוני ‘פיקוח נפש’ לצורך מתן היתרי עבודה בשבת.

די לו בקביעה שזה ‘שירות חיוני’. מכאן פתוחה הדרך להגדיר כמעט כל דבר ‘שירות חיוני’, והשבת נעשית למרמס.

לחץ על עובדים

מלבד הנימוקים ההלכתיים, כדאי גם לחשוב על בני-האדם שמאחורי כל היתר כזה.

בכל פעם שמדברים על ביצוע עבודה בשבת העמידו לנגד עיניכם את האנשים שצריכים לעשות אותה. המשמעות הפשוטה של כל החלטה כזאת היא שלילת מנוחת השבת מעוד ועוד יהודים. עוד אב שלא יראה את ילדיו ביום השבת. עוד אם שתהיה רתוקה לעבודתה ביום השביעי.

למרבה הצער, מספר האנשים הנאלצים לחלל את השבת גדל והולך, ובה בעת מתרחבת מגמה שמעסיקים נמנעים מלקבל שומרי שבת לעבודה.

לא קל להיות שומר שבת בחברה שמחללת שבת. קשה שבעתיים מצבם של יהודים מסורתיים, שאינם בעלי חזות דתית. מנהל לא ידרוש מיהודי חובש כיפה לעבוד בשבת, אבל הוא עלול לזלזל בהצהרת עובד שאינו נראֶה דתי, הטוען כי הוא שומר שבת.

כך מופעל לחץ גובר והולך על רבבות יהודים להפר את מנוחת השבת שלהם ולהפוך אותה ליום עבודה שגרתי.

ללחץ החברתי מצטרף גם פיתוי כספי, בדמות תוספת על עבודה בשבת, ורבים אינם עומדים בניסיון. כל זה קורה במדינת היהודים, מדינתו של עם ששמר על השבת במסירות נפש לאורך אלפי שנות גלות, סבל ומצוקה.

תמורה מלאה למחיר

מקוממות במיוחד הטענות על הקשיים והמחירים הכרוכים בשמירת השבת, והניסיון לקשור זאת למציאות העולם המודרני.

וכי בימי קדם לא היה קשה לשמור שבת? לחקלאי לא היה חשוב לאסוף את התבואה לפני הגשם? לא היו לו על העצים פירות העלולים להירקב? והסוחר שנאלץ לעצור את מסעו באמצע הדרך ולהישאר עם סחורתו במקום לא בטוח?

הרומאים כינו את העם היהודי ‘עם בזבזן’, על שהוא מבלה ב’בטלה’ שביעית מימי העבודה שלו.

כן, שמירת השבת כרוכה במחיר, אבל העם היהודי שילם אותו בשמחה וקיבל תמורה מלאה – את השבת. זה יום שבו האדם עוצר את מירוץ היום-יום, שוכח את הבנקים ואת העבודה, מתנתק מחיי החולין, ועובר לעולם אחר.

פתאום יש זמן לשבת עם המשפחה, לפתוח ספר, לשיר זמירות, להתעלות.

חבל לתת לרכבת לדרוס את כל זה.