על 3 סוגי תלמידים שלא פתחו לימודים

שנת הלמודים תשע”ז נפתחה כסדרה, תלמידי ישראל שבו ללימודיהם, אך יש שלוש קבוצות יוצאות דופן.

הקבוצה האחת – אליה אני משתייך – היא תלמידים חולים, שעקב מחלה שוהים בביתם. וכן, כפי שכתבתי בטורי הקודם, תלמידים חרדים בדרך כלל אינם נהנים מן ההטבה לזכאות ללימודים חינם בבית, עקב חוסר מודעות.

אבל מסתבר שיש כאלו שבריאים ונשארים בבית, וזה עוד לפני שאגע בסוגיית האפליה.

וזו כמובן הקבוצה השנייה: במדינת ישראל ישנו חוק חינוך חובה, אך מסתבר שיש כאלו שבטוחים שהם יודעים את הטוב ביותר לילדיהם ולפי גישתם לא שולחים את הילד לבית ספר, משום שהם מאמינים בכך שהחינוך הביתי הוא המומלץ.

משרד החינוך, עקב עומס במערכת, יעלים עין וישלח מידי פעם קצינת ביקור סדיר לבית, שלא תעשה יותר מלבדוק שלא מדובר בהזנחה.

הגישה הזו סבורה שלהורה יש זכות מוחלטת על הילד שלו, (ואגב יצא לי להכיר משפחות חרדיות כאלו) אז מי אנחנו שנתערב. אבקש את סליחתם, אבל אני חושב שמחובתי להתערב.

אני משוכנע שכ-95% מהתלמידים שילמדו במסגרת ביתית יצאו בפיגור לעומת אלו שלומדים במוסד חינוכי, כי לרוב, הלימודים יימסרו שלא על ידי מורים מוסמכים, מה שיוביל כמובן לרמה לימודית ירודה, וזה מלבד הבעיה החברתית הקשה שנוצרת לילד המעביר את כל ימיו לבדו.

אני לאו דווקא מסכים לכל דעה שהיא כי היא הדעה הרווחת, אבל במקרה הזה אני נוטה ללכת בתלם, אני סובר שהורים שעושים זאת לילדיהם עושים להם עוול. אני מכיר את התחושה היטב כאחד שמתחיל שנה שלישית של לימודים בבית, זאת תחושת בדידות נוראית, אין שום סיבה שילד לא יבלה וינהל תקשורת בין-אישית עם בני גילו. כדאי ללכת כאן בתלם.

יש 5% של תלמידים שכן יצליחו, ויותר טוב מבית ספר. בית הספר גורם לתחרותיות מרובה בין התלמידים, בבית הספר אין יחס אישי בין מורה לתלמיד ועוד שלל בעיות המלוות תקופה ארוכה את מערכת החינוך, אבל מרב הסיכויים שהילד שילמד במסגרת הביתית יצא קרח מכאן ומכאן, אם חברתית ואם לימודית.

אם בכל זאת החלטתם על ‘הום סקול’, תעשו את זה עם מורים מוסמכים…

ומכאן לקבוצה השלישית והבוכייה, בנות ספרדיות שנשארו בביתן.

אני לא יכול לשמוע עוד על הדבר הזה שבנות יושבות בבית ובוכות, וכביכול אף אחד לא מתרגש מזה כי כבר הורגלנו במשך שנים לשמוע על כך, ויש כאן מעין הסכמה שבשתיקה לעוולות, איפה הזעקה הגדולה והמרה?!

איפה הרחמים שלכם?!

להזכירכם – כי נראה לי ששכחנו – אנחנו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. אני, לעומת אנשים אחרים, לא מנסה לצייר את עצמי כמזכיר או דובר של אלוקים, אבל אחרוג ממנהגי ואומר שאני בטוח שהקדוש ברוך בוכה יחד עם הבנות הספרדיות ומחכה לכל מי שאשם בגשם זלעפותן שיחזור בתשובה שלמה והן תהיינה עם חברותיהן בסמינר.