בשנה האחרונה התקיימו מגעים בין ישראל וארגון הטרור חיזבאללה, בתיווך גורם במודיעין המערבי, בניסיון לפתור את תעלומת הנווט רון ארד.
על פי הדיווח של ד”ר רונן ברגמן בעיתון ‘ידיעות אחרונות’ – שהותר לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית – חיזבאללה הביע אופטימיות בשיחות עם הגורם המערבי, כי יצליח להביא לפתרון התעלומה, בעקבות מידע חדש שאסף בחודשים האחרונים. אלא שבסופו של דבר הודיעו נציגי ארגון הטרור כי לא הצליחו במשימתם.
“הם אמרו שהקרקע באזור שבו ארד נקבר זזה והשתנתה מאז שזה קרה”, צוטט בידיעות גורם המודיעין המערבי. “הם ממשיכים לנסות ובטוחים שיצליחו בסופו של דבר לאתר את הקבר”.
ד”ר ברגמן מסביר בדיווח, כי הסיבה למעורבות העמוקה של משמרות המהפכה של איראן, לפי אותם המקורות, היא כפולה: ראשית, היו אלה משמרות המהפכה שהחזיקו ברון ארד מ־1988 ועד שמת; ושנית, המשמרות נמצאות תחת לחץ כבד מצד בכירים בשלטון האיראני לסיים פרשת נעדרים, שבה נעלמו ארבעה דיפלומטים איראנים בלבנון ב-1982.
איראן האשימה במשך שנים את ישראל כי היא שחטפה את הארבעה ומחזיקה אותם בחיים.
ב-2004 מסרה ישראל לחיזבאללה, בתיווך גרמני, חומר שנאסף על האופן שבו נחטפו, עונו ונרצחו הדיפלומטים בידי הפלנגות הנוצריות – ואולם החומר בתיק הזה לא סיפק את הבכירים בצמרת.
מהצד השני, במהלך 2005 ותחילת 2006 ערכו אנשי חיזבאללה כמה ניסיונות, שנראו לגרמנים כנים למדי, כדי לפתור את התעלומה הטרגית של רון ארד. במסגרת ניסיונות אלו ערכו אנשי חיזבאללה חפירות באזורים שונים בלבנון. אחרי החפירות הועברו לישראל בכמה מקרים עצמות שונות.
החיזבאללה ציין אז במפורש כי הוא אינו בטוח שהעצמות שייכות לארד, אבל הוא מעביר אותן לשם בדיקה. מהעצמות נלקחה דגימה, ובכל פעם מחדש ציפתה לבודקים אכזבה. העצמות לא היו של רון ארד.
בשנה האחרונה, כך לפי הדיווח, חודשו המאמצים לפתור את הפרשיות.
לפי ציוץ של העיתונאי האיראני אמיר טאהרי, המתגורר באירופה ונחשב לאחד ההיסטוריונים הבולטים של מהפכת חומייני ובעל קשרים עמוקים לחלק מהפלגים בשלטון גם כיום, בין ישראל לאיראן התקיימה פגישה מרתונית בקפריסין בחודש מאי. לדבריו נכחו במפגש בכירים ישראלים, ולצידם עוזרו של נשיא איראן לשעבר האשמי רפסנג’אני.
צריך לציין כי מבחינה מודיעינית נפתרה פרשת רון ארד בשנת 2005, כאשר אז הצליחה קהילת המודיעין לקבל מידע “ברמת הוודאות הגבוהה ביותר” כי הנווט השבוי מת בלבנון, כנראה ממחלה, בין השנים 1995 ל-1997.
הרב הצבאי הראשי באותה תקופה הסכים להכיר בארד “חלל צה”ל שמקום קבורתו אינו נודע”, אולם ראש הממשלה דאז אריאל שרון סירב.