במסגרת המאבק של ועד הורי בית הספר התורני ‘נתיבות משה’ בקרית שמואל, כנגד מה שהם מכנים “התעמרות עיריית חיפה” ומצוקת המקום החריפה בה שרוי בית הספר, התקיימה הבוקר (ראשון) ברחובה של עיר תפילת מוסף של ראש חודש, בה השתתפו תלמידי בית הספר, הוריהם ורבים מתושבי השכונה.
בתום התפילה התקיים מעמד קבלת עול מלכות שמים ותקיעת שופרות, ולאחר מכן הקהל פצח בשירה ובריקודים.
יחד עמם השתתפו בתפילה ח”כ יעקב אשר מדגל התורה ויו”ר שס”ג בחיפה מיכי אלפר. ח”כ אשר, המלווה את מצוקת בית הספר בוועדות הכנסת ובפעילות פרלמנטרית, הגיע במיוחד כדי להביע את תמיכת תנועת דגל התורה במחאת ההורים, ואת ההתנגדות למעשיה של עיריית חיפה בהדרה הדתית והחרדית שהיא מבצעת בעיר.
ח”כ אשר נשא דברים מול מאות התושבים ואמר כי בידי ראש העיר היכולת לעזור לילדים שיוכלו ללמוד כמו כל ילד במדינת ישראל. “כולם יודעים שאם ראש העיר רוצה – הוא יודע לבנות ולבצע אצטדיונים במיליוני שקלים. בכל העיר חיפה אין אף מגזר שילדיו סובלים מכאלו תנאים מחפירים בבית הספר”, אמר אשר. “לא אצל הדרוזים, המוסלמים, החילונים, האתיופים – אין אף מגזר עם כזה בית ספר. האם היו מעזים לעשות דבר כזה ליוצאי אתיופיה?”
לדבריו, “התקשורת עסוקה בפקקים בכבישים, בזמן שהילדים האלה מודרים ומופלים רק בגלל אמונתם ודתם”.
בהמשך קרא ח”כ אשר לראש העיר: “אני קורא ליונה יהב, שזקנתך לא תבייש את בחרותך, הכתם הנוראי הזה ילווה אותך כל ימי חייך, הילדים האלה לומדים ברמה גבוהה לא פחות מכל מוסד אחר ואף יותר, כל מה שהם רוצים זה לשבת וללמוד בתנאים נורמליים.
“אני קורא לשר החינוך בנט, בוא תתערב במשבר שנוצר וממנו סובלים הילדים ותמצא פתרון”. בסוף דבריו שיבח את חבר מועצת העיר מיכי אלפר, שאינו חושש מאיש ונלחם עבור צרכי הציבור.
לאחר מכן סייר ח”כ אשר בבית הספר והזדעזע מהצפיפות האיומה: חדרי הכיתות קטנטנים ונראים כקונכיות שהוסבו לכיתות, חלקם חדרים טחובים בקומת מרתף, ומסדרונות צרים בהם התלמידים נאלצים לשהות בהפסקה.
“אין ספק כי תנאים פיזיים אלו משפיעים על נפש הילדים ויכולותיהם הלימודיות. אנו נלווה את ביה”ס עד לפתרון סופי של המצוקה ולא נרפה בטיפול עד לפתרון המצוקה”, אמר ח”כ אשר.
נציג דגל התורה בחיפה ויו”ר סיעת שס”ג מיכאל אלפר הודה לח”כ אשר על שהגיע לחזק את הציבור במאבקו, ונשא דברים חריפים בגנות האפלייה המכוונת של עיריית חיפה: “יש בקרית שמואל שני ילדים שגרים באותו בניין, אחד ילמד במבנה גדול ומפואר וחברו ילמד במרתף – רק בגלל שההורים שלו רוצים שילמד תורה. זוהי מציאות מכוונת שאין לה אח ורע ושאי אפשר לתת לה להתקיים.
“מסירות ההורים שלחה את הילדים עד עכשיו, כדי לקבל את החינוך המצוין של בית הספר, וכעת הם אומרים: עד כאן. אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו בתנאים נורמליים ושיפסיקו לפגוע בהם”