והיה את המורה שפוצץ לי וריד באף

אז הנה, הילדים התחילו שנת הלימודים, וכשאני רואה אותם ביום הראשון של השנה הולכים לבית הספר, מתוך מקומות קשים בעברי – צפים ועולים המורים שחישלו אותי לחיים:

כתה א – ה’רעבע’ זלמן שקרא לי תמיד, אבל תמיד, “חלמן” ו”עצלן”.

כתה ב – המורה שהשפיל אותי השפלה פומבית צורבת לעיני כל הכיתה והיא עדיין שורפת אותי.

כתה ג – המורה שנהנה למשוך לי (ולכולם) בקצה תנוך האוזן בצורה שגרמה לאוזן להיות אדומה גם יומיים אחר כך.

כתה ד – המלמד שהיה מגיח פתאום ומפליק סטירת לחי מהדהדת בפרצוף, רק כי לא ידעתי לחזור על קושיית הגמרא.

כתה ה – (?) מצטער, אני לא מצליח להיזכר מי היה המחנך. כנראה שאפילו חותם הוא לא השאיר.

כתה ו – המורה (שנפטר לפני חודשיים) היה טוב ומבין, אבל היה מסדר את ישיבת התלמידים בכתה לפי הציונים במבחן האחרון.

כתה ז – המורה שפוצץ לי וריד באף במכות רצח, ואחרי זה לקח אותי לרופא, כי פחד מעצמו (ומאבא).

כתה ח – הרב שדווקא התייחס אלי יפה, אבל אם מישהו לא היה נושא חן בעיניו, אבוי לו. כך קרה לנפתלי, למשל, שאולץ לזחול על ארבע בכתה וליילל כחתול.

•

אליכם, מורים ומורות יקרים: החוויות אתכם והזיכרונות מכם הם אלו שבונים את נפש ילדינו והופכים אותם להיות מה שהם יהיו ומה שהם יגדלו בדור הבא.

ראו את עצמכם כבונים ומגדלים – בונים ילדים חזקים, מעצימים נשמות ומביאים אותם למקום שבו הם יהיו ‘אנשים’, וחלילה לא ‘שברי אנשים’.

אז גם אם אסור היום להרים יד, תזכרו תמיד שבהבל פה, היוצא בקלילות מהפה, אפשר לרומם ילד לגבהים, ואפשר להוריד אותו לאשפתות לכל חייו. בכם הדבר תלוי.

שנת לימודים חדשה בפתח. מאחל לכם הצלחה כנה בעבודת הקודש.

שלכם, תלמידכם לשעבר,

מנחם זיגלבוים, מי שבחר (אולי בגללכם) לעסוק באימון ובהעצמת אנשים ולהביא אותם למקומות בונים וטובים בחייהם.

• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות