1.
“איתמר היקר, רציתי מאוד לומר לך כמה דברים חשובים שיוכלו לעזור לך בלימוד ובכלל בדרכך החדשה, אז התחלתי לסכם את הנקודות ולכתוב לך את המכתב הזה”.
הכותב הוא אליאב גלמן. הנמען הוא איתמר, אחיו הצעיר. התאריך הוא ל’ באב, יום לפני שאיתמר החל את לימודיו בישיבת ‘תורת החיים’ של הרב שמואל טל ביד בנימין.
אחרי שלמד כמה שנים באותה ישיבה, ניסה אליאב להעלות על הכתב כמה עצות מניסיונו, בשביל אחיו הקטן. יצא לו מדריך מעשי מקיף לזמן אלול שעומד בפתח. ונדמה לי שהמדריך הזה מתאים לא רק לתלמידי ישיבות, אלא לכל אחד שניצב בימים אלה מול מסגרות חדשות, מסלולים, תוכניות לימוד ושאר התחלות. הרי מי מאיתנו לא רוצה לעשות איזה ריסטארט אלולי.
הטקסט הזה מתפרסם כאן לא רק בהסכמתה של משפחת גלמן, אלא גם לבקשתה.
אליאב, קצין בדרגת רב סרן בן 31, תושב כרמי צור, אב ליאיר וליואב, נהרג בחודש אדר האחרון בצומת גוש עציון, בשיאו של גל הטרור. אלמנתו, רינת, הייתה אז בהיריון מתקדם. בערב פסח האחרון, שבועות ספורים לאחר נפילתו, נולד בנו איתם.
המכתב שמצוטט כאן השבוע הועבר אליי כבר בזמן השבעה על אליאב, אבל שמרתי אותו לראש חודש אלול.
2.
וכך ממשיך אליאב את המכתב לאחיו איתמר: “אתה נכנס כעת לדרך חדשה ונפלאה, תקופה של לימוד לשמה שלא לצורך מבחנים, תקופה ששום דבר לא לוחץ אותך. אבל מצד שני, זו תקופה שמצריכה הרבה משמעת עצמית לניצול זמן מרבי ככל האפשר. זו תקופה שלמעשה אינה מוגבלת בזמן. אף אחד לא מקציב לך את הזמן ואתה יכול להמשיך אותה כפי יכולותיך, רצונותיך וצרכיך. כמובן שצריך להסתכל הלאה ולראות איך מתקדמים, אבל הזמן הזה הוא זמן איכות שלא יהיה לך עוד כמותו במהלך החיים”.
כמה מדויק. בהרבה מובנים, שום דבר לא מלחיץ בשלב הזה של החיים. הישיבה התיכונית נגמרה, ואתה אדון לזמן שלך. פתאום אתה בן חורין. וזה היתרון והחיסרון בתקופה הזאת. כי הרי כמה קשה מתוך כל החירות הזאת לנצל נכון את הזמן.
היה לי חבר שהגיע לישיבה בגיל 18 וקצת, וביום הראשון לא קם בזמן לתפילת שחרית. לאורך כל היום הראשון ההוא, כל הא’ אלול, הוא הסתובב בפחד. הוא היה בטוח שהנה, עוד רגע מישהו ינזוף בו, כמו בישיבה התיכונית, הר”מ, ראש הישיבה, אבל אף אחד לא בא. הוא כבר בן יותר מארבעים ועדיין מחכה.
3.
אבל אליאב גלמן עלה על מסלול אחר. הוא קם לשחרית בזמן. גם את שאר היום הוא מילא בתוכן, כפי שהוא ממשיך וכותב לאחיו הצעיר: “קודם כול, הכי חשוב, וזו בכלל עצה לחיים – כל דבר שאתה עושה, תעשה בצורה הכי רצינית שאפשר. לא שאני חושב שאתה לא עושה את זה, אבל חשוב שתמשיך כך בכל דבר. חשוב מאוד שתהיה סגור על עצמך כבר עכשיו לאיזה כיוון אתה רוצה וצריך ללכת בחיים. תחום הרוח, תחום המעשה או כל דבר שתבחר. כמובן שהכול נתון לשינוי עם ההתקדמות וההבנות היותר משמעותיות בחיים – אבל חשוב שיהיה לך כיוון כללי, ואליו תכוון את הלימוד”.
ופה הוא נותן לאחיו טיפ משמעותי שנוגע לעתיד הקרוב והרחוק: “אל תחליט לעצמך מראש כמה זמן אתה מתכוון להיות בישיבה. אם תקבע זמן, מצד אחד יכול להיות שזה יהיה פחות ממה שאתה צריך ולא תהיה מוכן עדיין, ומצד שני אם תקבע זמן ארוך מדי זה יכול לגרום לך לחשוב שיש לך הרבה זמן ולא תנצל את התקופה הזאת כראוי. אז מה עושים? לדעתי תקבע לעצמך יעדים מסוימים שכאשר תגיע אליהם – תדע שאתה יכול להמשיך הלאה, להוציא לפועל את כל מה שאתה רוכש בישיבה.
יעדים יכולים להיות למשל הספק של חומר מסוים בלימוד, או הגעה למצב שבו בכל זמן פנוי שיש לך, אתה לומד. כך תוכל לשער שגם כאשר תהיה בתוך תחום אחר ולא עסוק כל היום בלימוד – הלימוד הוא חלק ממך וממלא אותך כל הזמן. אגב, את היעד הזה אתה יכול לבדוק עם עצמך בשבתות בבית. בצבא אפשר לראות בבירור מי הצליח להגיע ליעד הזה ומי לא.
זה משמעותי ובולט כי יש אנשים שלא פתחו ספר כל השירות שלהם. חשוב מאוד שבתקופה זו המוקדשת ללימוד אל תתעסק בדברים שאינם קשורים ללימוד אלא במקרים חד פעמיים, כי כשמתחילים להתעסק בדברים חיצוניים נגררים עם זה וזה יכול להוציא אותך לגמרי מהלימוד”.
בקריאה ראשונה, העצה האחרונה של גלמן עלולה להישמע תובענית (ואכן, לפי כל מה ששמעתי בהספדים הוא היה חתיכת תובעני), אבל בעצם, אולי דווקא מי שלא מתכוון להישאר בישיבה צריך לדרוש מעצמו בתקופה המוגדרת הזאת יותר ממי שבכוונתו לשבת בבית ה’ כל ימי חייו. אתה רוצה להיות איש היי-טק טוב? אתה רוצה להיות לוחם מצטיין? עורך דין מצליח? רופא? עיתונאי ושדרן? תהיה טוב בישיבה. תשקיע. יש לך פרק זמן מוגבל. נצל אותו, תלמד את הבסיס, זה ישפיע עליך (ועל ילדיך!) אחר כך, בכל אשר תלך.
אני, באופן אישי, מצטער מאוד שאף אחד לא תפס אותי בגיל של איתמר ואמר לי: נכון, קשה לך ללמוד, אתה כנראה לא תהיה גדול הדור, אפילו לא תהיה רב, אבל דווקא בגלל זה – יש לך עכשיו הזדמנות למלא את עצמך בתורה באופן יסודי, לכל המשך חייך.
4.
וכאן אליאב עובר לסעיפים קצרים וממוקדים, טיפים יומיומיים לאחיו הצעיר. אני מביא אותם כלשונם:
* תפילין – כידוע בישיבת ‘תורת החיים’ הרבה חבר’ה לומדים עם תפילין, שזה דבר נפלא אך מסוכן, כי זה מוריד את הערך שלהם. כלומר, כמו שלאדם חילוני שנכנס לבית כנסת יש יותר יראת כבוד מאשר לנו, כי זה דבר חד פעמי אצלו, כך גם לגבי הלימוד עם תפילין.
כאשר מניחים תפילין רק בבוקר זה דבר חד פעמי, ואילו כשנמצאים איתם כל היום ההרגל גורם לפעמים לתת להם פחות כבוד מהראוי להם. לכן אני ממליץ קודם כול לכתוב לעצמך כללים ללימוד עם התפילין ולחזור עליהם כל כמה זמן. בנוסף לכך, חשוב לא להתחיל מיד כל היום, אלא לאט לאט להוסיף.
לדוגמה, תתחיל להניח במנחה ותוסיף לאט לאט בזמנים שאתה יודע שאתה מרוכז בלימוד בלבד, בלי להתעסק בשום דבר. זה דבר שחשוב בכלל בלימוד – לא להתעסק בכלום.
* לימוד – כמו בתפילין כך בלימוד, אל תעמיס על עצמך מההתחלה כל כך הרבה. תתחיל בלימוד עם הפסקות קבועות ולאט לאט תוסיף עוד לימוד ותוריד הפסקות. זו תופעה מאוד שכיחה שאנשים מעמיסים על עצמם בהתחלה ואז קורסים, לכן חשוב לדעת להעלות את הלימוד בהדרגה.
* סיכומים – חשוב מאוד לסכם כל דבר, בעיקר שיעורים, ולשמור הכול. גם אם אתה חושב עכשיו שאתה לא יודע לסכם או שאתה לא מספיק לסכם, תסכם בכל זאת מה שאתה מצליח, כי רק כך תוכל לרכוש את היכולת לסכם.
* בוגרים – בישיבה יש הרבה חבר’ה בוגרים ואברכים שאפשר לקבל מהם הרבה. חשוב מאוד לדעת לנצל את זה ואני אנסה לעזור לך. חשוב שגם אתה תיזום ולא תתבייש.
* המלצה נוספת – בכל חודש תקבל על עצמך משהו חדש, אפילו קטן, אבל חשוב שזה יהיה משהו שתקפיד עליו כל הזמן ותמשיך להחזיק בו. זה דבר שמקדם מאוד ברמה האישית.
5.
אני חושב שבמכתב הזה יש גישה אנושית ומאוזנת. מצד אחד – השאיפות הן בשמיים. אפשר לצמוח ולגדול עוד ועוד. מצד שני – לא להגזים, לא לקפוץ מהר מדי או גבוה מדי, לבנות את העולם הרוחני לאט לאט.
מכתב ההכנה לאלול מתקרב לסופו. גם שני הסעיפים האחרונים חשובים מאוד לדעתי:
“כושר – חשוב מאוד שתשמור על כושר, לפחות שני מד”סים בשבוע, דבר שאני לא הצלחתי להקפיד עליו וחבל מאוד. זה טוב גם לעתיד וגם כאשר הגוף זז, יותר קל לשמור על ערנות במהלך היום”.
כבר לא נעים לי להתוודות, אפילו את הסעיף הזה גיליתי מאוחר מדי: לא הייתי מהלמדנים, אבל לא הצטיינתי גם בהפסקות. היום אני יודע שמי שמזלזל וחושב שכושר זה רק כושר – פשוט רואים שהוא לא עושה כושר.
ואליאב מסיים במשהו שנוגע למשפחה. אותה משפחה גרעינית יקרה שממנה צמח – ההורים דוד ושרה וחמשת האחים – שנחשפנו אליה השנה, אחרי נפילתו:
“דבר אחרון וחשוב מאוד – אל תשכח את הבית. אתה יודע כמה אמא אוהבת שכולם בבית או בכלל שאנחנו בבית, גם אם לא כולם. תישאר בישיבה, בטח, אם אתה אוהב שבתות בישיבה, אבל תדע לחזור לבית, זה גם נותן לך מבט על ההתקדמות שלך בתפקוד מחוץ לישיבה.
“זהו. תשתדל לעבור טוב על הנקודות הללו, ואם יש לך נקודות נוספות תוסיף ותשמור עליהן. זה רק יכול לעזור, וכמובן תתקשר על כל דבר שאתה צריך. כתבתי את המכתב אפילו שיכולתי להגיד לך בטלפון, כי כמובן דברים שבכתב נשארים לאורך זמן ומשמעותיים יותר, וחוץ מזה לא מפספסים שום נקודה. בהצלחה רבה בדרכך החדשה, אחיך האוהב, אליאב”.
6.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של בן העלייה, רס”ן אליאב גלמן הי”ד, וגם להתעלות נשמותינו, כאן בעולם הזה, בחודש אלול תשע”ו הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
• הטור מתפרסם בעיתון בשבע