כץ הוכיח שכל העולם רק פוליטיקה
בסוף ספטמבר 2005 התקיימה הצבעה גורלית במרכז הליכוד.
שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו ניסה להוביל החלטה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד. נתניהו רצה לאותת לראש הממשלה שרון, שהוא איבד את מפלגתו.
זה היה קרב מוזר. אנשי שרון התפללו להפסד (לשווא). חיפשו לגיטימציה לפרוש מהליכוד.
נתניהו, לעומת זאת, מאוד רצה לנצח. כל כך רצה שהוא עבד קשה לשכנע את ישראל כץ לעזור לו. עבור סוג ההיסטריות הללו של נתניהו, כץ נולד.
כץ לא היסס לסחוט מנתניהו הבטחה בכתב להיות שר הביטחון שלו, לכשירכיב ממשלה. כן, כן, שר ביטחון, הנייר הכתוב, כך לפחות סיפר לימים מי שהיה אז שר חקלאות, כלל אפילו את המנגנון לפיו ימונו אלופי הפיקודים השונים.
“ואם יהיו אילוצים קואליציוניים?” ניסה נתניהו להשאיר לעצמו פתח מילוט.
“לא מוכן”, ענה כץ.
אגב, זו לא ההתחייבות הכתובה היחידה שמחזיק כץ. לטענת שר התחבורה, הייתה לו התחייבות כתובה בעבר מנתניהו להתמנות לשר אוצר ופעם ל”שר הבכיר מבין שרי הליכוד” ובכלל, כץ יכול להקים האנגר למטוסי נייר מכול הניירות שנתניהו חתם ולא קיים.
•
זה שיעור מרתק בפוליטיקה.
פוליטיקאי כוחני, שחושב שהעובדה שהוא מקבל הבטחות בכתב, תאלץ את המבטיח החמקמק לקיים את ההבטחה, ופוליטיקאי שני – חכם יותר, מסתבר – שמבין שגם כשיבטיח בכתב, אין עליו איום אמיתי, כי כץ הרי לעולם לא יעז לחשוף את הנייר הכתוב.
לא יעז, כי הנייר מביך את הסוחט, עוד יותר מאת הנסחט, ושנית, כי כל עוד נתניהו שולט בגורלו של כץ, יש גבול לכמה כץ יכול למתוח איתו את החבל.
כשנפתלי בנט צריך לתת ציונים לשרי הקבינט, ישראל כץ זוכה ממנו למטר מחמאות כמעט מחשיד. חושב מחוץ לקופסא, מנומק, לומד את החומר, אומר בנט על כץ.
יש איזו קומבינה שהחמצתי בין בנט לכץ? ואם להיות פחות מנוול, אז האמת היא שמי שמכיר את כץ לא ממש מופתע. מדובר בפוליטיקאי אינטליגנטי, אדם של עבודה קשה, מוטיבציה אינסופית, שיודע גם להפתיע לא פעם.
עובדה היא שהיוזמה הכי פורצת דרך שממשלת ישראל הנוכחית דנה בה – סהרורי ככל שזה נשמע – זה היוזמה של שר תחבורה להקים נמל על אי מלאכותי מול חופי עזה.
•
כץ גם מכוון לגדולות. אני זוכר פעם בה גלגלנו שיחת מסדרון על היורשים העתידיים בליכוד.
רק שתי דקות בתוך השיחה הבנתי איזו טעות חמורה עשיתי. לא הזכרתי אותו. זה שהוא רוצה, זה היה ברור, אבל מי חשב שהוא באמת רואה את עצמו כמועמד מעשי? אם תשאלו את כץ, הוא יסביר לכם שלא חשבתם עליו כי יש לו בעיה של יחסי ציבור. הוא לא מספיק משקיע בעיתונאים (לא מדויק).
האמת היא קצת אחרת. כץ הוא נרקומן של פוליטיקה, כולל פוליטיקה קטנה. הוא מכור לקונספירציות ומוכן להשקיע כל דקה פנויה בכל עסקן שיש לו 50 טפסי התפקדות. הוא לא מבין, מסתבר, שגם אם היה מנצח את ביבי במאבק הדרמטי על זהות היועץ המשפטי של הליכוד, זה רק היה גורם לו נזק ציבורי ובסוף גם פוליטי.
זה בדיוק מה שקרה לו בסוף השבוע.
שנים כץ בנה לעצמו קשרים אמיצים אצל החרדים. בגופו הוא מנע את המאבק הצודק ליותר תחבורה ציבורית בשבת. כל כך יקרה לו השבת, שלפני כמה חודשים הוא זימן את כל ראשי הסיעות החרדיות לפגישת ‘מטכ”ל’ שלו עם ראשי הרכבת והתחבורה הציבורית והראה לליצמן ושות’ איך הוא נותן להם הוראות לא לעבוד בשבת.
רק ביום חמישי האחרון, בשיחת ועידה כץ עוד נשבע לחרדים שזה לא הוא, שסנדל אותו היועהמ”ש ושיפנו לביבי.
במוצ”ש הוא בכלל נזכר שהוא לא ייכנע ללחץ החרדים ושהעבודות יתבצעו על אפם ועל חמתם. בסוף הסיבוב הקטן הזה של סוף אוגוסט הוא שוב יצא במצב שצד אחד (החילונים) לא מאמין לו והצד השני (החרדים) כועס עליו.
ככה זה שכול העולם רק פוליטיקה.
• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר התפרסם ב’הארץ’
-
לחרדים 2016 נכון ליצמן וגפני. אבל גם דרעי לא היה וגם רביץ עוד היה