מדוע במאבק בעלי המכולות שתקנו?

בין חול לשבת. כמו בכל משבר פוליטי סביב חילולי שבת פומביים בחסות החוק, צפים ועולים מול עיני דבריו של הפרופ’ ישעיהו ליבוביץ המנוח, שסירב בשעתו להשתתף בדיון סביב חילול שבת באוניברסיטה, מתוך נימוק כי “משום כבודה של השבת אני נמנע מלבקש את מחלליה שיגנו עליה”.

ובמילים אחרות: מה לך תל-אביב, מרכז הבילוי, הסמים, והפריצות של מדינת ישראל ולכבודה של השבת? מה לך תל אביב העיר העברית הראשונה, מארחתה הגאה של מצעדים דוחים – ולשמירת היום המקודש ביותר ליהדות?

רק מה, באירוע עבודות הרכבת האחרון, שנעשו בשבת בעיר תל-אביב, מדובר בהחלטה ממשלתית, לא מוניציפלית, ומכאן התקוממותם של הח”כים החרדים.

לא ייתכן, הם אומרים, ששר תחבורה במדינה יהודית יאפשר עבודות הכרוכות בחילול שבת. לא מסתבר שמינסטר כה בכיר יסתתר מאחורי טיעון מביך של ‘פיקוח נפש’ כדי ‘לתרץ’ את חילולי השבת שנעשו על ידו.

אלא שטיעון זה מוביל לשאלה הבאה: גם רון חולדאי, הקשיש הנרגן העומד מהמאה ה-18 בראשות העירייה של הכרך הגדול, מקבל את משכורות ואת סמכויותיו מאתנו, החרדים שבחרו להכיר במדינה ובמוסדותיה, מדוע החלטותיו השערורייתיות סביב פתיחת בתי קולנוע, מזון ובידור בשבת כמעט שלא זוכות להתייחסות?

מדוע במאבק בעלי המכולות הקטנות אותם אילץ האיש חסר הרחמים הזה לעבוד בשבת, השתתפו מספר בעלי מכולות חילוניים ועורך דין חרדי אחד – וכולנו שתקנו?

היחס בין דת למדינה, בין ‘סטטוס קוו יהודי’ למדינה דמוקרטית, נשען על קווי מתאר רעועים, שנידונו באופן דטרמיניסטי כמעט לכישלון: איך אפשר לטעון כי אנו חיים במדינה יהודית כאשר הסמכות העליונה הבלתי ניתנת לערעור מצויה בסופו של יום בידי בית המשפט העליון, המעניק הוא, בחסדו, תתי סמכויות לבתי הדין הרבניים?

מפני מה דורשים החרדים מהחילוניים התנהגות פומבית יהודית כאשר איש אינו מתייחס לכך – כמו בתל-אביב – ברצינות?

השאיפה לחתור אל צמצום חילולי שבת בכלל הינה דבר מבורך, אך המאבק, צריך לזכור, רחב יותר: מה מקומה של הדת במדינת ישראל הדמוקרטית, באילו תחומים ראוי ונכון להחיל מוטיבים דתיים-הלכתיים במרחב הציבורי בישראל?

ומכאן השאלות הבאות: מה ההבדל בין חילול שבת בירושלים לזה שבאילת? מה השוני בין חילול שבת לפריצות משתוללת במרכז הערים הגדולות ובמשרדי הממשלה? איך עלינו להתייחס למכירת חמץ בפסח, בשר בתשעה באב ולובסטר ביום חול בעיר ללא הפסקה?

השאלות כבדות המשקל הללו, ראויות לתשובה ולו כדי שהאמירות המגוחכות של שר התחבורה כי ‘העבודות גבלו בפיקוח נפש’, והוויכוח המצחיק אף יותר אם הוא ‘שיקר’, לא ישמעו יותר.