מידי יום מקבל על עצמו כל איש מישראל עול מלכות שמים, וגם אלו אשר כיפת השמים היא הכיפה היחידה לראשם, מוצאים את עצמם פעמים רבות מתחברים באמירת ”שמע ישראל ד’ אלוקינו ד’ אחד”.
וכבר ר’ יהושע בן קרחה התעכב על סדר הפרשיות, והסביר מדוע קדמה פרשת שמע ל’והיה אם שמוע’, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר-כך מקבל עליו עול מצות.
ופה טמון יסוד שחשוב לזכור.
התורה נמשלה כסם חיים: ‘זכה נעשית לו – סם חיים, לא זכה נעשית לו – סם המוות’. התורה יש אשר היא סם חיים בעבורם, אך יש אשר היא עצמה סם המוות. אותה התורה פעמים כך ופעמים כך. אז כנראה שלא לחינם פרשת ‘שמע’ קדמה לפרשת ‘והיה אם שמוע’, כי האדם צריך לדעת ולהבין: קבל על עצמך קודם עול מלכות שמים, ואחר כך קיים את מצוותיה של תורה.
שהרי גם עשיו השתוקק לקיים את מצוות כיבוד הורים, אך לא קיבל על עצמו על מלכות שמים. לכן מוכן הוא להרוג את נמרוד ובלבד להשיג את בגדי החמודות לצוד צייד ולכבד את אביו.
בתורה ישנה הבטחה: “ראה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה” – יש אשר מקיים את מצות ה’ והם ברכה עבורו שמתקדש ומתעלה מהם, אך יש אשר הם סם המוות עבורו, “קללה”, כאשר מקיים שלא למטרתן, כעשיו שמוכן להרוג כדי לקיים מצוה – זו הקללה!
דע לך בנאדם, פעמים שהמצוות נעשות ללא יראת ה’ הופכות הם לסם המוות.
לכן קבל על עצמך עול מלכות שמים ואז יישם מצוותיה של התורה.
•
ואיך מקבלים יראת שמים? הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובכל זאת נתפלל “וישם בלבנו אהבתו ויראתו” – והרי אין זה בידי שמים?
אלא הכל בידי שמים, כוונתו שכאשר מבקש האדם על צרכיו הגשמיים, כפרנסה ובריאות וכו’ אין הבטחה שתתקבל תפילתו – היא תלויה ‘בידי שמים’.
‘חוץ מיראת שמים’, כי ביראת שמים מובטח למתפלל באמת ובתמים שתתקבל תפילתו ויזכה ליראת שמים – רק תתפלל!
וראו איזה פלא: העולם נוהג ההיפך. בעניין פרנסה, שמסורה כולה לבורא העולם, רודף האדם ומתייגע אחריו ושוכח להשליך על ה’ יהבו. מאידך, בעבודת ה’ שכולה תלויה בו, שם משליך האדם את כל יהבו באדון עולם, ושם מבטחו בה’.
לו היה נוהג האדם על פי דרכי תורה היה הופך דרכיו.
נקודה למחשבה.
• הרב ישראל אברמובסקי הוא ראש בית מדרש ‘תורה והלכה’