25 שנה לאינטרנט בארץ: כך התכוננו הישראלים לפלא החדש • מרתק

בימים אלו מציינים בישראל 25 שנה לחיבור המדינה למרשתת העולמית, או בשמה הידוע יותר – האינטרנט.

ממרחק של חצי יובל, מדהים ומסקרן כאחד, לגשת אל חומרי הארכיון ולגלות איך התכוננו הישראלים לעידן החדש, שבתוך שנים ספורות שינה את העולם כליל.

בשנותיו הראשונות, האינטרנט שימש בעיקר את האוניברסיטאות, שאף הקימו יחד את ספקית האינטרנט הראשונה בישראל – מחב”א (מרכז החישובים הבין-אוניברסטאי).

לקראת סוף שנות ה-90 הפך ‘איגוד האינטרנט הישראלי’ ל”אחראי על האינטרנט”… ובשנת 2000 החל החיבור של לקוחות ביתיים לרשת באמצעות חיבור פס רחב.

“באמצע החודש תתחבר ישראל לרשת הכבישים האלקטרוניים הגדולה בעולם, הידועה בשמה ‘אינטרנט’. הרשת מונה 25 מיליון משתמשים, רובם פריקים של מחשבים ותקשורת” – כך נפתח פרסום של הספרייה הלאומית משנת 1990, שניסה להסביר לקוראיו את פלאי הקסם החדש.

הכתבה המרתקת, תחת הכותרת “מדריך לטרמפיסט באינטרנט”, מספרת על תולדות האינטרנט, מפרטת את השימושים שיהיו אפשריים ברשת החדשה, ואפילו מסבירה לישראלים את כללי הנימוס שיש לנקוט בה (כן, פעם היו כאלה…), בתוספת אזהרה ידידותית: “אם תקללו או תעליבו – איש לא ידבר אתכם ברשת…”

“הידיעה על חיבורה של ישראל לרשת משמחת עשרות אלפי בני נוער וצעירים”, מספרת הכתבה. “עומרי לדרמן למשל, בן 15, מנאות אפקה, מחכה בקוצר רוח להתחברות.

“זה כיף”, הוא אומר. “ייצא לי להכיר מאות אנשים מכל העולם בהיכרות שטחית ועשרות מהם בהיכרות עמוקה יותר. אוכל לדבר אתם על הכול, מאופנועי שטח חדשים ועד המופע של וודסטוק”.

בהמשך דווח: “אינטרנט הוקמה על ידי הממשל האמריקאי בסוף שנות ה-60 כרשת תקשורת חלופית למקרה של התקפה גרעינית על ארה”ב (מצד בריה”מ לשעבר), הפכה עם השנים לרשת עצומה שכל בעל מחשב אישי (IBM או מקינטוש) ומודם יכול להתחבר אליה.

“אפשר לקרוא שם עיתונים יומיים, שבועונים, ירחונים ומגזינים לבעלי עניין נדיר. אפשר לקבל על צג המחשב רשימה של כל עבודות הדוקטורט שהוגשו בכל המקצועות, לערוך קניות בקניון אלקטרוני ולקבל את המוצר ישירות הביתה, לצפות בקטעים קצרים מתוך הקליפים החדשים ביותר, לקבל תוכנות חינם לניסיון ולחיווי דעה, להכיר חברים למקלדת, בקיצור – הכול.

“כל אחד מאתנו יכול להתחבר לרשת העצומה הזו תמורת 30-90 שקל בחודש, בתוספת תשלום על זמן אוויר (הזמן שאורכת כל שיחת חוץ מישראל לארה”ב). התקשורת תהיה באמצעות לוויין או כבל תת-ימי.

“אבל צריך גם להיזהר. קיימים כללים מסוימים, וכדאי לאמץ אותם כמו שעושים לפני ביקור ראשון במדינה מסוימת. למשל, אי אפשר להתפרע ברשת, אי אפשר להתערב בשיחה של אחרים בלי קבלת רשות, אסור לקלל, להעליב או להשמיע הערות גזעניות, ולא כדאי להיות שחצנים. התנהגות נאותה משתלמת, שכן מספיק לטעות פעמיים, ואתה נחשב ברשת כמת – איש לא ידבר אתך יותר, וחבל על הזמן ועל הכסף.

“כללי אינטרנט קובעים במפורש, שקודם להתחברות יש לקרוא את ספר כללי ההתנהגות של הרשת. רק לאחר מכן ניתנת רשות לצפות, תחילה באופן פסיבי בלבד, בשיחות המתנהלות שם, ואחרי שבועות של צפייה ולימוד אפשר לבקש רשות להצטרף לאחר הפורומים.

“המלצה: אם חבריך למקלדת – ואלה יכולים להיות בקונגו, בוושינגטון, בפריז ובכל מקום אחר בעולם – אינם מספרים לך על עצמם ומוסרים מהיכן הם, אז אין טעם להשתפך ולספר מיד שאתה מישראל, גר בגבעתיים ועוד פרטים אישיים. התפרצות אישית כזאת על רקע הרצון שלהם לשמור על אלמוניות עלולה להיחשב לחוסר נימוס”.