איך עוצרים את הדוהרים בפראות

 היזכרו בשבת קודש. אנחנו, הנשים, מדליקות נרות, מברכות ומכניסות את השבת. ילדינו, לבושים בבגדי השבת שלהם, יורדים למטה, בדרך לתפילה.

בנותינו יוצאות להן לדרך, לטיול חברתי ברחבי הרחוב, לשמירת לשון או לארגון אחר –  ופתאום נשמע קול חריקה.

מכונית נעצרת בבת אחת.

מה קרה?

הנהג מיהר ונסע בפראות ברחוב הלבוש שבת, כדי להגיע לבית חמותו בזמן ולא לאחר חלילה את זמן הדלקת הנרות.

הילדים שהלכו על הכביש, כי חשבו לתומן שעם הדלקת הנרות נכנסת השבת – קפצו לצדדים בפחד. הרכב התקדם ואיים על הולכי רגל נוספים.

בכל שבת זה כך וכמעט בכל מקום. השבת נכנסת והנהגים ממהרים. הם נוסעים במהירות שלא תבייש כביש בינעירוני מהיר.

הכול רצוי ומותר למען השבת.

במקומות מועטים עושים משהו בנידון, באחרים לא בדיוק.

בשכונת מגורי, שכונת בית וגן, היה הרב ישראל בונדהיים זצ”ל יוצא לתפילה, ובדרכו ברחוב הראשי,  עוצר ממש בגופו את המכונית הממהרת.

 ממרפסת ביתי ראיתי אותו נעמד באמצע הדרך ועוצר את הרכב, ובאזני שמעתי אותו גוער, בעדינות, בנהג על כך שנוסע בשעה כל-כך מאוחרת ומסכן את העוברים ושבים.

הוא עשה זאת בכאב ו-מתוך הלב, עד שלדעתי אותו נהג לא העז שוב לאחר את השבת, ואולי אפילו הגיע בשבתות הבאות לבית הוריו שעה קודם ליתר בטחון.

אבל זה לא הועיל, כי נהגים  נוספים, בשכונת מגורי ובשכונות דומות, שלא שמעו את דבריו של הרב בונדהיים, המשיכו לדהור כל הדרך אל השבת, ורק ניסים ונפלאות, שלמזלנו, רודפים אותנו כל יום, גורמים לכך שתאונות לא מתרחשות חדשות לבקרים, וגם לא לשבתות.

•

באזור מסוים בשכונת גאולה, יצא לי להיתקל לפני כמה שבתות, לאחר הדלקת הנרות, במחסום שמאחוריו ניצבים אנשים לבושי שבת.

לשאלתי מה הם עושים, והלא עדיין לא ממש נכנסה השבת ומותר לנסוע, ענו לי שהם שומרים שכל אחד שרוצה להכניס את השבת בשעה הנכונה, יוכל לעשות זאת.

לעברנו ניתר רכב קטן במהירות עצומה. בתוכו ישבה משפחה שלמה, האב נהג ברכב, אשתו, כנראה לחוצה מהדלקת הנרות שאחרה, ישבה לידו, ומאחור ילדים קטנים. הם החלו להתווכח עם העומדים במחסום. אבל ללא הועיל.

מה נכון? לאפשר לאנשים להגיע בזמן לשבת תוך כדי סיכון הבריות, או לא לאפשר להם לעשות זאת, גם כאשר ייתכן שבעקבות המחסום יאחרו את השבת ויעברו עבירה חמורה?

•

האמת היא שאין כל סיבה להגיע לשאלה הזו.

צריך להיות ברור ומובן לכל אדם, שאין הצדקה לסכן חיי אדם. כולנו יודעים שאם הוא יכול להגיע עכשיו, כי לפי חישובו זו הדקה האחרונה, הוא גם יכול להגיע קודם, במחשבה שזוהי השנייה האחרונה שבה הוא יכול לנסוע.

בכל שכונה ושכונה חייבים רבנים לצאת חוצץ נגד הנסיעה לאחר הדלקת הנרות ברחבי השכונה. עם הצפירה של שבת נסגרים שערי השכונה. אין יוצא ואין בא.

בכל שכונה ושכונה יש להקים שומרי סף שיעצרו את המגיעים ברכב, ויורו להם להשאיר את הרכב בכניסה לשכונה, ולהיכנס ברגל.

בהתחשבות באלו שבאמת לא יכלו לצאת קודם, אפשר להכין נרות שבת בבית קרוב, אצל אנשים המוכנים לתרום זאת, כדי האישה תוכל להדליק נרות בזמן. בעלה יגיע ברגל, עם המזוודות והילדים, אל תוך השכונה.

ישנם דברים שלבצע אותם לא צריך ממון ולא צריך קשרים.  בסך הכול  צריך כמה נשמות טובות שילבשו את בגדי השבת שלהן ויעמדו בפרץ – יעשו את המלאכה הכי טוב ובצורה מושלמת.

חישבו על כך שמשבת הבאה תוכלו בכל שכונה יהודית להדליק נרות, לצאת לרחוב מבלי חשש, ולהתהלך בערב שבת קודש ללא פחד וללא מורא מפני מכוניות הנוסעות במהירות מטורפת ברחבי השכונה.

האין זה אמור להיות כך מלכתחילה?