“לא התקבלת – כי אביך אינו חובש מגבעת בשבת” • מסלול הייסורים בדרך לסמינר

רק מי ששוחח עם גברת ב’ (שמה שמור במערכת חרדים 10) בתחילת החופשה, יכול היה לחוש בקולה את ההקלה הגדולה שבקעה ממנו הבוקר.

את החופש הגדול עברו ב’ ובעלה בחיבוטי נפש לא פשוטים, תוך שהם נעים בין תקווה לייאוש – הכול סביב קבלתה של בתם, בוגרת כיתה ח’, לסמינר אליו ביקשה להתקבל.

בשלב זה נשמור את הפרטים המדויקים חסויים, לטובת העניין. הנה הרקע בקצרה: בעיר החרדית בה הם מתגוררים, פעילים כמה סמינרים. האחד אשכנזי ‘מחמיר’, השני אשכנזי מודרני והנוסף ספרדי. כנהוג במחוזותינו, הסמינרים האשכנזיים בררו לעצמם את 30 האחוזים המובחרים מקרב הבנות הספרדיות – והסמינר הספרדי נאלץ להסתפק בשאר.

הבת הגדולה של משפחת ב’, אשר כיום נשואה לאברך שלמד בישיבה אשכנזית ירושלמית טובה, התקבלה לסמינר האשכנזי ה’מחמיר’. “לא שאיתה לא עברנו מחול ייסורים של דחיות, אבל לבסוף היא התקבלה ואחרי חודשיים אמר לי המנהל, ‘היא הדובדבן שבקצפת'”, מספרת האם.

“כשהגיעה הבת השנייה לפרק העלייה לסמינר, ביקשנו כמובן להכניס גם אותה לאותו סמינר אשכנזי בו למדה אחותה הגדולה – והצליחה כל-כך.

במבט לאחור, זו הייתה שגיאה, משום שהסמינר לא התאים לילדה.

“הפעם, הסירוב של הסמינר לקבל את הילדה היה נחרץ. ‘היא לא הגדולה, היא שונה’, הבהיר לנו המנהל. בסוף קיבלו אותה בלית ברירה, מחשש לסנקציות מצד משרד החינוך, אבל כאן התחילו הצרות”, מספרת האם בכאב. “הילדה פשוט סבלה. סבל יומיומי. המורות הושיבו אותה בסוף הכיתה, כדי ‘לייבש אותה’, הפרידו אותה מחברות, היא חשה מנודה.

“כעת, בסוף השנה, היא פשוט לא מוכנה להמשיך ללמוד עוד שנה במקום שמירר את חייה, כהגדרתה. יום אחד מצאתי אותה מוציאה את חולצות התלבושת מהארון וצועדת לכיוון פח הזבל. ‘אני לבית הספר הזה לא חוזרת’, אמרה לי בתקיפות”.

השנה סיימה הבת השלישית במשפחה את כיתה ח’.

“כשהיא ראתה מה עוברת אחותה היא אמרה: ‘אני לשם לא מתקרבת’ – והעדיפה להירשם מלכתחילה לסמינר האשכנזי ה’מודרני’. התשובה הרשמית, שהתקבלה כבר באמצע השנה, הייתה שלילית”.

רוב ההורים שמקבלים תשובה שלילית מסמינר, מנסים לשכנע, להפעיל קשרים ולהמריץ עסקנים, אך נרתעים מפנייה למשרד החינוך.

אלא שמשפחת ב’ שמעה על האפשרות לערער על הדחייה ופנתה אל המחוז החרדי במשרד החינוך, שטיפל בעניין במקצועיות רבה ויעילות מרשימה.

“איך הפכה לתלמידה בינונית?”

“הגיעה שיחת ההבהרה מהסמינר. המנהלת טענה ש’מדובר בילדה בינונית’. אני אמרתי, ‘איך בינונית, כשחברה יושבת עם מורה מקדמת ותוך כדי שהן לומדות המורה מתקשרת לבת שלי כדי להיעזר בה?’

“התעודה של הבת שלי מלאה בטוב מאד, מעט כמעט טוב מאד, הרבה ראויה לשבח. איך הפכה לתלמידה בינונית?”, מתקשה האם להבין.

“כשראו שאני לא מוותרת הביאו תירוץ אחר.‘בעלך לא לובש מגבעת בשבת’, טענו לי. הבת שלי התגלגלה מצחוק. יש כל כך הרבה אבות בסמינר הזה שהולכים בלי מגבעת. בעלי לפחות לובש חולצות לבנות. יש שם אבות שלובשים חולצות משובצות ביום יום. הרי מדובר בסמינר מודרני.

“המנהלת ניסתה לגמגם משהו בסגנון של ‘באמת? יש כאלו אבות? אולי תגידי לי מי, תני שמות…’.

“לא סיפקתי לה חומר של הלשנה, אבל ברור היה לנו שמדובר בתירוץ קלוש.

“בינתיים, במשרד החינוך, שם הבינו שההתחמקות היא על רקע עדתי ולא מסיבה עניינית, חייבו את הסמינר לקבל את הילדה. ישבנו בבית והמתנו למכתב, אבל המזכירה, אליה התקשרתי מעת לעת, דחתה אותנו בקש בטענות של ‘המכתב עדיין לא מוכן’ וכיוצא בזה.

“לאחר שבועות ארוכים, הגיע סוף סוף הטלפון המיוחל, המזמין אותנו לסמינר, יחד עם הילדה. היינו בטוחים שמדובר בהליך פרוצדורלי של רישום. אבל כשהגענו החל המנהל להטיף מוסר לבעלי על כך שאינו חובש מגבעת לראשו בשבתות, הכול לעיני הילדה.

“‘את יודעת למה לא התקבלת?’ – שאל המנהל את הילדה. היא נבוכה, אמרה שהבינה שזה בגלל ציונים. אבל הוא לא הרפה והבהיר לה בסבר פנים זעוף שאביה הוא זה שבגללו נדחתה”.

“מרגי פשוט לא עזב אותנו”

כאן עוברת הגברת ב’ אל הצד הפוליטי.

“תראי, במהלך מערכת הבחירות בעלי עזר המון לש”ס. כשהחלו הצרות עם הילדה קיבלנו החלטה, שזה הסוף שלנו עם המפלגה הזו. חשבנו שהם לא עושים כלום, לא עוזרים.

“ואז נכנס ‘המלאך’, כפי שאנחנו מכנים אותו בבית, ח”כ יעקב מרגי, שמאז סיפרתי לו את הסיפור בפעם הראשונה פשוט לא עוזב אותנו. כשהתקשרתי אליו עם הסיפור, הוא כמעט בכה יחד איתי. זו הפעם הראשונה שבה עסקן ציבור לא אומר לי ‘לכו לסמינר הספרדי’ ומבין את הרצון שלי בסמינר יותר איכותי לילדה.

“עשרים דקות תמימות הוא שמע אותי ואת הכאב שלי. ומאותו רגע, הוא לא הפסיק ללוות אותנו. הוא, ועוזרו המסור נתי חייק. כמו מלאכים טובים. הם שמעו אותנו, הם דיברו עם כל הגורמים במשרד החינוך, הם פשוט לא נטשו אותנו לרגע.

“עד לשלב שבו בית הספר נאלץ להסכים לקבל את הילדה. מעל במה זו אני חייבת להם את כל מילות התודה שבעולם”, היא אומרת.

“נכון שאנחנו משפחה ספרדית, אבל הילדה שלנו טובה, והיא צריכה להתקבל בזכות, לא בחסד.

“בשבוע הקרוב בעלי ואני מתכננים לגשת לסמינר ולחתום על התקנון, נתחייב על כל מה שיבקשו. רוצים מגבעת? תהיה מגבעת. רוצים שאלבש נעל אחרת, אחתום. מה נעשה, הילדה וטובתה זה קודם כל”.

בשלב הזה אנו מפרסמים את הסיפור ללא כל פרט מזהה. עם פתיחת שנת הלימודים, חרדים 10 ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, כדי לוודא שהילדה מתקבלת בזרועות פתוחות וברוח טובה. אם תיתקל במסכת התנכלויות, כפי שקרה במקרים אחרים בעבר, לא נהסס לפרסמם.

•

המכתב ששלחה משפחת ב’ אל יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ח”כ יעקב מרגי:

לכבוד הרב יעקב מרגי הי”ו

השלום והברכה,

בתאריך י”ג בתמוז קיבלנו במכתב את החלטת וועדת ערר (מצ”ב) כי הוועדה התרשמה כי ההורים מתאימים לתנאי הסמינר (סעיף 4 במכתב) ועל הסמינר לזמן את ההורים בתוך, 7 ימים מקבלת המכתב כדי להסדיר את עניין הרישום.

כמובן שהסמינר התמהמה עם זימוננו, ורק לאחר כמעט שבועיים קיבלנו הזמנה טלפונית נתבקשנו להגיע עם ביתנו המדוברת.

כמובן ששמחנו לקבל את החלטת הוועדה והגענו עם רוח טובה ובאווירה נעימה להסדיר את עניין הרישום.

בפגישה היה מנהל הסמינר ******* והמנהלת הגב’ ***** (השמות שמורים במערכת).

המנהל פתח את השיחה כי נקראנו לשיחה כי וועדת ערר ביקשה לזמן אותנו.

הוא פונה אל בתי: “את יודעת למה לא קיבלנו אותך?”.

זו לא חוצפה לבקש מהבת סיבה לאי קבלתה, בעוד שהסיבה לא בגללה?

הוא רצה להעביר ביקורת על ההורים ליד הילדה ועוד לבקש שהילדה תציין את הסיבה שלא התקבלה בגלל לבוש הוריה? איפה החינוך?

ואז החל המנהל שוב להעלות את אותם טענות מתואנות שונות שגם הוועדה לא קיבלה: “אבא צריך ללבוש חליפה וכובע”.

אז ענינו שיש אצלכם הורים שהתקבלו עם חולצות צבעוניות.

ביקשו שנגיד שמות וכמובן סירבנו. זה מתפקידם לעשות בדק בית כמו שעשו עלינו.

בעלי אמר לו: “יש לי הקלטה טלפונית שאתה אמרת שאם היא תתקבל תקבל אותה בזרועות פתוחות ושטיח אדום. איפה השטיח?”.

המנהלת שאלה, “למה אתה מקליט?”. עניתי לה: “למצבים שכאלה. שיהיו לנו ראיות”.

והיא בשלה: “לנייד כשר יש הקלטות?”. בעלי שם על השולחן מכשיר יאנג 2 תומך כשר עם מספר כשר ואפילו הודעות אס אם אס אין בו.

ואישית אנחנו מכירים הורים עם מכשירים לא כשרים שהילדות שלהן התקבלו.

בעלי ראה לאן השיחה מובילה ואמר לו, “אתה יודע מה? תביא את התקנון ואחתום לך”.

המנהל: “ותלבש חליפה וכובע”?

בעלי ענה: “בשביל הבת שלי אלבש גם שק ואפר”.

המנהל יצא מהמשרד ואנחנו אחריו.

כמובן ששוב העלינו בפניהם כי מדובר בעניין אישי היות וכל טענותיהם הופרכו כבר על ידי הוועדה.

לא הייתה שם שום כוונה לאלימות. כפי שכבר למדנו להכיר את המנהל שאוהב להשתמש בטענות המופרכות האלו.

אנא לטיפולך המסור”